עוד רגע ועוד רגע ועוד רגע
והרגעים ממשיכים לחלוף
וכל רגע נמשך כמו נצח
השעון הגדול מורה על חצות
ואני מחכה
ילדים קטנים רצים
טיפוף רגליהם היחפות על האספלט נשמע בחוזקה
מזכיר לי את קול צעדיו הכבדים
ואני ממשיכה לחכות
עוד רגע ועוד רגע ועוד רגע
למה הוא לא בא
הוא הרי הבטיח
התפללתי לאלוהים
התפללתי בחוזקה, מכל הלב
אבל הוא לא שמע
ואולי בכוונה התעלם
אבל למה?
נסתרות הן דרכי האל.
ואני מחכה
והרגעים חולפים כמו עלי שלכת עם כל משב רוח קל
למה הוא לא בא? והרגעים נהיים שחורים ויוצרים חור
ואני נופלת, בלי לשים לב, לתוך אותו חור
וכל רגע נמשך כמו נצח
ופתאום אני מבינה שהוא כבר לא יחזור |
