יום קשה אחד באמצע מנוחת הצהריים, לרגע אחד קטן פתחתי את עיני
מולי התגלו שלשת מלאכי שמיים, מיד ידעתי שכאן מתחיל השינוי של
חיי

האחד מהם בכיין, השני חמוץ, השלישי לא נראה אבל קצת שכחן
הם אמרו שחבל להיות לחוץ, פשוט לכל דבר צריך להיות מוכן

"על מה בדיוק אתם מדברים?" שאלתי תוהה ומסוקרן
"אתה בין הראשונים" חייך וענה השכחן

אנחנו יוצאים לשייט תענוגות, לארבעת רוחות השמים
נוכל לראות את כל הארצות, לצוף מעל לגובה פני המים

בו ברגע היה זה קצת לחוץ, אבל ארזתי מזוודה קטנה
הם אמרו "זה לא נחוץ!, זה משקל נוסף על הספינה"

עליתי לסיפון לא מספיק מוטרד, עם רב חובל ושלשה מלאכים
ממבט חטוף, כשהגעתי מהצד, הבחנתי בקבוצה גדולה של אנשים

שמנים רזים ובעלי סודות, עשרות רודפים של תהילה
חלקם עם ילדים ומשפחות, אני חשבתי שהספינה מספיק גדולה

ללא שבירת בקבוק, עם משב של רוח ראשונה
ללא נשיקה על הלחי או חיבוק, יצאה לה הספינה

אחרי הפלגה בת מספר ימים, עם הרגשה של התעלות
לא יודע איך, רובנו שיכורים, איבדנו את קשר האלחוט

"אל תדאג" אמר החמוץ המזוקן, כשהתורן החל להתנדנד
"מזג האויר פשוט איננו מעודכן", חייך חיוך רחב והחל להתגרד

מספינה טרופה ושעות חסרות בזכרון, נשארו תמונות אחרי מכה
וחריקה
אנשים רצים לצד הלא נכון, טבחית גדולה שסוף סוף השתתקה

כל כך הרבה אנשים נערמים אחד על השני
כולם נראו כה מופתעים כשהסיפון נטה לצדו הימני

על הבמה קפץ הקפיטן, מנופף לעבר סירת ההצלה
"אותי! אותי!" צעק לו הבכיין "ביחד נתחיל מהתחלה"

נדחפתי, התגלגלתי ומהסיפון נפלתי, חשבתי שהנה בא הסוף
לאחר הזמן שלא הכרתי, כואב התעוררתי על החוף

ללא יכולת לשמוע ולדבר, עם לחי נושקת חול
עצם הבריח נוטה להישבר, הבטן רוצה רק לאכול

הנה המסקנה, המתבקשת מאלה השורות: מלאכים יוצרים את עולמם
לחובלים, חולמים, ולספינות טרופות יש עוד אין סוף מעמקים בים