ערב, פנים. שתי נערות יושבות ואוכלות ארוחת ערב.
ב': וואו, את אוכלת... מי יודע, אולי תפסיקי להיות צמחונית,
תתחילי לאכול בשר...
א': לא, לא נראה לי.

שתיקה.

א': הוא באמת אכל את הפרח בסרט?
ב': כן.
א': בחיים לא הייתי אוכלת פרח... זה מרושע.
ב': למה?
א': כי הפיות שגרות בפרחים ימותו!

ב' צוחקת.

ב': פיות? על מה את מדברת?
א': אני מאמינה בפיות! הן גרות בפרחים ועצים. בגלל זה אני לא
דורכת על פרחים, את מכירה את פרחי הגרניום שנורא כיף לפורר
אותם?
ב': כן...
א': אז זהו, הפסקתי לפורר אותם, לכי תדעי איזה פיה את מוחצת
שם.
ב': הה?
א': אז אני לא דורכת על פרחים, לא מפוררת אותם וגם כבר לא
חוטבת עצים.
ב': אה, מתי בדיוק חטבת עצים?
א': מה, כל יום! לא ידעת?
ב': לא...
א': כן, אבל עכשיו כבר לא, אני לא רוצה להרוג את הפיות שבפנים.
בגלל זה אני גם מחרימה נייר מעכשיו.
ב': אז מה תעשי בבית הספר?
א': אממ... אני יודעת! לא אלמד!
ב': גם ספרים לא תוכלי לקרוא.
א': אוי. אז... אממ... אני אקרא בבמה!
ב': אבל זה לא ספרים, זה סיפורים.
א': כן, אבל זה גם אמנות!
ב': נכון, אבל זה סיפורים קצרים, לא ספרים.
א': אבל יש גם ספרים עם סיפורים קצרים, כמו הספר ההוא של אתגר
קרת...?
ב': בכל מקרה זה לא בריא לשבת כל היום מול המחשב.

א' נראית נבוכה.

ב': יהיו לך בעיות עם העיניים. היה על זה מאמר שלם ב"מעריב
לנוער".

א' שוקעת קלות בכיסא.

ב': ודלקת פרקים.

א' שוקעת עוד יותר.

ב': וכאבי גב.

א' שוקעת עוד יותר עם מבט אומלל.

א' (בצרחה אומללה): טוב, טוב, בסדר, אני אוכל בשר!

מבוסס על שיחה אמיתית.

רק לאחר שליחת התסריט לבמה, גילינו שאין קשר בין הבשר לבין
השיחה - בטעות הושמט חלק מהשיחה המקורית בעת העיבוד לתסריט.
עמכם הסליחה.