אש הגיהנום חודרת אל עורקי
מבלי משים השריפה מתחילה.
תמונות מחיי חולפות בראשי,
וכל שנותר רק לבקש מחילה.
מחילה על עוונותי שחטאתי,
וחיים בחוסר מוחלט באמונה.
אולי רק על כך מגיע עונש,
עונש על מציאות כל כך טעונה.

אש הגיהנום מבקשת לקחת,
מבלי להרגיש אני חסרת כל.
חיים שלמים שהיו ואינם,
וכעת רק הצורך לסבול.
סבל על אמונה שנעלמה,
על חוסר תקווה והבנה.
זו עוד מכה מתחת לחגורה,
עוד ניסיון פתטי להגנה.

אש הגיהנום שלא יכולה לתת,
מבלי משים יכולה רק למוטט.
שורפת, הורגת, פוסלת נשמות,
ורק את הכאב משאירה להחיות.
אש הגיהנום רק נמצאת בדימיון,
של כל אותם חסרי ביטחון.
כל חסרי האמונה ומלאי האשליות,
אלה שמאמינים באמונות.

ואש הגיהנום לא פוסחת על אף אחד,
היא תהיה שם, פוגעת ללא הבחנה
ואין זה משנה אם יש או אין אמונה.
אדם הוא אדם, אחד לעצמו,
והוא ורק עצמו, קובע את גורלו.