שטן יקר.
אני יודעת שבדרך כלל בני אדם מפנים את מכתבי הבקשות שלהם
לאלוהים ולא אליך, אבל משום מה נראה לי שאתה תוכל לעזור לי
יותר בפתרון הבעיה שלי. מה גם, שאני די בטוחה שאלוהים עמוס
עכשיו בתהליך הקליטה של עשרות עולים חדשים שירדו מהארץ עקב
המצב הביטחוני.
אני לא יודעת איך בדיוק לנסח את מה שאני רוצה להגיד.
תראה, אני יודעת שאתה נורא נהנה והכל מכל מה שקורה פה עכשיו-
המוות והדם והפחד והצרחות והילדים המתים. אני גם בטוחה שאתה
חושב שזה מצחיק. למען האמת, אני משוכנעת שאתה וכל החברה הרעים
שנמצאים איתך שם למטה, יושבים עם צלחת של פיצוחים, אר.סי קולה
וטלויזיה , רואים סי.אנ.אנ כל היום ומשתינים במכנסיים מרוב
הנאה.
קטעים איתך, שטן.
אבל כל העסק הזה לא מי יודע מה עוזר לי. כי האנשים האלו שאתה
רואה בטלויזיה, טוב..זה פחות או יותר אני. ולי די נמאס מזה.
אין לי כוח למות. לפחות לא עכשיו. אני מניחה שלא צריך להיות
אכפת לך יותר מדי ממני. אתה הרי "מלך הרשע" "אדון האופל" ועוד
כל מיני תארים שכאלו, והעסקה שסגרת עם הפלסטינאים מראה תוצאות
בשטח. תמיד ידעת שאפשר לסמוך על יאסר שיעשה את העבודה. ואני,
אני ילדה בת 17. חלק מעם קטן שלא רק שהתעקש שלא להאמין בך, אלא
אפילו (למרות כל הניסיונות שעשית עלינו), ממשיך לדבוק באמונתו
העיקשת באויבך הנצחי.
וזה חבל. כי הבנתי שטעיתי. הבנתי שטעינו. שנים אנחנו תומכים
בצד המפסיד. בהוא שלא אכפת לו. בורא שמתעקש ליצור עולמות
ולהרוס אותם, וליצור ולהרוס ושוב ושוב- כמו משחק לגו. הוא לא
עקבי. הוא משנה את דעתו כל 50 שנה פחות או יותר, הוא פוגע בנו,
הוא מתעצבן בקלות, יש לו קפריזות- ולמען האמת אני כבר לא כ"כ
בטוחה שהקדוש ברוך הוא שלנו הוא לא אישה בלתי נראית במחזור.
והוא אכזב אותי, והוא מאכזב אותי כל פעם מחדש. ודי כבר, נמאס
לי. אין לי זמן לשטויות שלו יותר. שילך לחפש חברים אחרים. אני
איתך עכשיו. רוצה מכות? תקבל. רוצה מלחמה? תקבל. העיקר תדאג
שננצח בסוף. העיקר שתדאג שלא אני , ולא לירון ולא מתן, ולא אף
אחד מהאנשים שאני כ"כ אוהבת יפגע במחזמר הזה שאני הולכת לארגן
לך. העיקר שכשאני אתגייס לצבא בעוד חצי שנה, אני לא אתגייס
לצבא של חללים. העיקר שכשיגיע תורו של אחי, כבר לא יהיה צבא.
אני מבצעת עכשיו עסקה. בדיוק. אני יודעת שתסכים, כי הרי את
הנשמה שלי כבר לקחת. אתה יודע טוב מאוד שכל פעם שאני רואה
עכשיו ילד פלסטיני קטן בטלויזיה , אני רק חושבת על זה שהוא
מחבל בפוטנציה. אתה רואה שכל פעם כשאני רואה אמא של מתאבד אני
מקווה שהיא תרדם ולא תשמע את הדחפורים שיבואו להרוס לה את
הבית. אתה הרי מבין למה כל פעם כשיש פיגוע אני רצה החוצה מהבית
ומחפשת רובה כדי לנסוע לעזה ולרסס את כל הערבים- אחד, אחד. הרי
בדיוק לפני יומיים הצעתי לך את חיי כדי שתשים אותי לחמש דקות
בתוך הטנק שמציץ לחלון הלשכה של ערפאת.
אז הגיע הזמן לעזור גם לי. לשים קץ לטירוף. אתה שולט פה ,
השטן. אתה המלך. אלוהים הוא בובה שלך והייתי צריכה להבין את זה
קודם. בטח הרגת אותו מכות כשהייתם ביסודי. ועכשיו אתה ניצחת
ואני מתחננת, קח אותי. קח את נשמתי, קח את חיי- קח את מה שאתה
רוצה. הנה - קולה, תוספות, חומוס-צ'יפס-סלט: הכל עליי! רק,
שטן, רק אל תהיה אימפוטנט כמו אלוהים. רק תסיים את זה איכשהו.
ותסיים את זה לטובתנו. תהרוג את כולם מצידי. תטבח בהם עד
האחרון. לא מגיע לאף אחד מהם לחיות. אני כבר מעבר לכעס, אני
ביאוש- בדיוק איפה שרצית שאני אהיה. אז הנה. רק בוא כבר ונסגור
עניין.  
על חמור לבן, על סוס שחור- לא אכפת לי. אני כולי שלך.

                                      בתקווה שתענה לבקשתי
                                                     רובי.

נ.ב: אם יוצא לך באמת לפגוש את אלוהים, תמסור לו בבקשה שאכלתי
פיתה בפסח ונהניתי מכל רגע. למה מה כבר הוא יכול לעשות?!