היה לו הרבה מה להגיד, אבל הוא אף פעם לא אמר. אף אחד לא יודע
למה אבל הוא פשוט שתק. לפעמים הוא רצה לצעוק, להוציא את כל מה
שיש לו בלב, להקיא את הכאב, בלי להשאיר בפנים אפילו טיפה.
היא תמיד עמדה לידו. היא שמעה כל ציוץ שהוא צייץ. היא תמיד
היתה בשקט, כדי לא לפספס אף צליל שיוצא מפיו. היא ניסתה לחקור,
לנתח, לנסות לעזור.
הוא שתק, אבל היא הבינה אותו בלי מילים.
היה לו הרבה מה להגיד, אבל הוא אף פעם לא אמר. כאב לו בפנים,
אבל הוא היה בטוח שאף אחד לא יבין, אז הוא פשוט שתק. אבל היא
תמיד הבינה, היא רק לא אמרה שהיא מבינה, כי פחדה לדבר. היא לא
רצתה לפספס אף צליל שיוצא מפיו.