סמבוסק והעגלה הגדולה.

כרוז: יצא סמבוסק לחפש עבודה. הלך הלך הלך ובסוף מצא. סמבוסק
עכשיו בודק תביעות מטעם ספר השיאים של גינס.

ותהי תביעתו הראשונה, התואר והשיא 'החלוצה הגדולה בעולם'. הפרס
יינתן בבית הנשיא.

מקהלה: החלוצה הכי גדולה, זה גם תואר וגם שיא, החלוצה הכי
גדולה זה מגיע לבית הנשיא.

(רק הנשים) זה לא דירת שיכון, זו לא סתם מלונה, זה בית הנשיא,
מתאים לכל עונה.

כרוז: יצא סמבוסק ממפקדת כוח המשימה של גינס ברחוב ברל קצנלסון
23 כניסה א בקרית הפלדה וליבו כבד ומבוהל. כרע ברפיסות על
בירכיו ושטח טענותיו לבורא עולם.

סמבוסק: הו אלוהים אלוהים אלוהים לאן, ואני סמבוסק ולא אדם.
אין בי גאווה יהודית ואינני כלל חלוץ, מנין לי לדעת מה בכלל
נחוץ. איכה אשפוט אותה, הגדולה מכולם, האם  היא חלוצה, האם היא
הכי בעולם.

והיה הולך סמבוסק ברחובנו הצר, משפיל קומתו, מזיל ריר ומייבב
צרותיו וטענותיו, נתקל בעמודים, בועט בפחיות בירה ריקות ובפחי
זבל, עד שיצאה בת קול וקטעה את ייבובו המגעיל, התבוסתני,
המזוהם בשנאה עצמית גלותית.

בת קול: שקט בבקשה! חפץ אתה לדעת מה זה בכלל חלוץ, אולי תלך
ותשאל את הסבתא שלך בקיבוץ.

סמבוסק: חזיז ורעם, איזה רעיון.

מקהלה: חזיז ורעם, איזה סתום.
           
כרוז: הלך סמבוסק אצל סבתו בקיבוץ למרגלות הגולן. שמע סיפורים,
שר שירים, עבד בפלחה (בכזה כאילו). ניסה לשכב עם מתנדבות. ויהי
כתום שני ימים ושבוע, חזר לעיר ולמרוץ  ובכליו הגדרה  מדעית,
מי הוא ומה הוא חלוץ.

התייצב סמבוסק במשרדי כוח המשימה וחיכה בסבלנות. הגיעה חלוצה
דשופרה הטוענת לכתר ונכנסה מעדנות לחדר. היא לא העיפה בו מבט
אך לא זה לא היה אכפת כי הוא פחד ולא מעט. הניחה חלוצה דשופרה
ישבנה המפואר (ראה תרשים) על הכיסא הדל. הביטה כה וכה ולבסוף
נתנה מבטה בסמבוסק ונחרדה קלות.

ח' דשופרה: שוב פעם אתה, איזה גורל אומלל, איזה דברים צריכה
החלוצה הגדולה בעולם לעשות. למען תוארה הדל. הביטה כה וכה,
מנין יבוא עזרה. אך אין מלאך ואין מזל"ט. רק היא והסבמוסק
לבדם, בזה החדר הקט.

נשמה עמוקות, הטיבה ישיבתה (כיסא חורק) ושרה לעצמה, שתחזק
במשהו את רוחה: לו יהי לו יהי אנא לו יהי כל שאבקש לו יהי.

נעצה עיניה המנצחות בסמבוסק והפטירה, שאל ואענה. בשם צור ישראל
וגואלו, שה בי כרצונך.

סמבוסק: כיכח בגרונו בעצבנות ופשפש במעשיו ובניירותיו, שלף
מחברת חשבון עם משבצות 12 דף (מרגול על הכריכה). ראי נא יש כאן
רשימה, אמר ולא נשא מבטו. כל שאלה שאשאל, עני כאשר תעני, אני
אביון ודל (בשביל החרוז).

מקהלה: מהר וחוש עכשיו, התחל בשאלון, נמאס לנו ממך, כולך רק
כישלון (לוזר-המתרגם).

סמבוסק: טוב אז אה, החלוצים, משתהה קלות, את בתי הקברות
הצבאיים הם גדשו, הם ראו בעצמם את פלדת האומה. מעולם לא קראו
הבו לי הגנה. הם היו המגן בטח לא  הממוגן. וככל שגברו האש
והקטל הם היו מכפיל כוח ולא נטל.

ח' דשופרה, מתבוננת סביבה בחוסר עניין, פונה כה וכה למגנת ליבו
של הכיסא, נלחמת בצורך עז לחטט באף ו/או לגרד בישבן.

בת קול: הלו, חלוצה, זו הייתה שאלה, זוכרת, אש וקטל. מה את
אומרת חלוצה, מכפיל כוח אתם או נטל.

ח' דשופרה: ודאי כמובן, אני אענה, אנו עמוד האש ההולך ומדלג
לפני המחנה. ומכפיל כוח כמונו הוא נכס יקר ולכן עליו יש לשמור,
אה ועלינו להגן, מכל משמר.

סמבוסק: כשהיה אסון, אה סבתא שלי אומרת, אה לא חשוב, כשהיה
אסון שתקו ואחר כך שאלו איפה טעינו, לא יצאו לרחובות ולא כוונו
אצבעות. לא קפצו אגרופים. לא צרחו במלוא גרון. לא על פרס לא על
רבין ולא על שרון.

ח' דשופרה: בטח בטח גם אנחנו שותקים. כשצריך. ואם  לרחוב נצא,
ברוח טובה, להתריע. אתם לנו על כך צריכים להריע. ואין כאן טעם
להמשיך ולפטפט פטפוטים על חריג זה או אחר. זה עשבים שוטים. אצל
השמאל יש כאלו הרבה יותר.

סמבוסק: התפרנסו אז קשה מעבודת אדמה, עטינים זה ברפת לא בתקציב
האומה. בלי שמונה עסקנים על כל עובד יצרני. בלי סעיף מיוחד,
בלי תקציב תורני. הם הכירו את תנובה את אגרקסקו וצים לא את
וועדת הכספים וחוקי המיסים.

ח' דשופרה: עבודה קשה זה מובן מאליו, בלי עבודה מניין יבוא
החלב. רוכנת קלות וממשיכה. אבל דבר אחד צריך להיות פה ברור, גם
לנו יש שליחי ציבור. ואם לציבור יש הרבה מה להגיד ועל השולחן,
בלי עין הרע, יש לו מה לשים. ברור שצריך הוא הרבה שליחים
ונכסים.

סמבוסק: הם ידעו שהם לבדם,  לא דיברו בשם אלוהים, לא חשבו שהוא
דווקא איתם.

ח' דשופרה: מאבדת סבלנותה, הי בחור בוא תקשיב לי עכשיו (נקטעת
על ידי בת קול).

בת קול: תרשום אין תגובה. רואה את מבטו המשתומם של סמבוסק. אין
תגובה ותמשיך יאללה אין לי כל היום. זה שיא לספר השיאים של
גינס לא פרס נובל לשלום.

סמבוסק: לחלוצים של פעם היה לובי חזק כפלדה, לא בכנסת, לא
בוועדת התקציב ולא  במפלגת העבודה. הלובי היה בלב העם שראה
וידע. בלי קמפיין, בלי דוברים, בלי משרדי פרסום, זה לא היה
נחוץ. בלי סטיקרים בפנים ובלי שלטים בחוץ. אהבו אותם אז את
אנשי הקיבוץ.

ח' דשופרה: קמפיינים, זה מגעיל אותי. וגם ללובי אני לא נכנסת,
לא במלון ולא בכנסת. הזמנים השתנו זה נכון. אבל אנחנו שמורת
טבע בלב ההמון. גם אז גם היום זו עובדה, לנו אין לובי במפלגת
העבודה.

סמבוסק:  חלוץ הוא מי שמפתה את אחיו לבוא אחריו, לא מי שכופה
עליהם באיומים ויוצר עובדות בשטח. בלי איום מרומז בלי פסקי
הלכה ובלי מתח.

ח' דשופרה: מחייכת במבוכה ואחר כך בהנאה, תרשום אין תגובה.
מציצה למעלה בחיוך מתחטא, הבת קול שותקת.

סמבוסק: והרבה הבדלים היו אבל זה הכי חשוב, החלוצים של אז היו
מקור לגאווה ואחדות לא שינאה ופילוג. הם הלכו לפני המחנה קדימה
ולא זרקו רימוני הלם אל תוך הארץ פנימה.

סוגר את הניר ונושם לרווחה, מנגב ממצחו את הזיעה, פניו מבהיקים
וזרועי חצ'קונים וחטטים. מנגב משקפיו העגולים בשרוול אך ללא
הועיל.

ח' דשופרה: אנחנו רק אהבת אחינו יש בליבנו. דרכי נועם דרכנו
ולא שום דבר אחר. ומי שאומר לך אחרת מנוול הוא ומשקר, מלשין
הוא ומוסר. לקחת אחריות על שינאה אני ממאנת, זה הכל באשמת
התקשורת העוינת.

סמבוסק מגרד בראשו, מחכך ידו בסנטרו ואומר לבסוף, תני לי רגע
קט ואסכם את הנקודות.

בת קול: תן לה את התעודה, מה זה כבר חשוב, תן לה ושתלך ושלא
תשוב.

חלוצה דשופרא הזדקפה בכיסאה ומבט המנצחים בעיניה נאור. סמבוסק
הגיש לה את התעודה.

והיא כמו הושיטה את ידה, כדי לקבל וגם כדי לקחת.

סוף דבר.

סמבוסק התפטר או התפוטר ושב לשוטט ברחובנו הצר.

בת קול התגלתה כסוכן של השב"כ.

הטכס בבית הנשיא בוטל עקב מזג אוויר.