אני מכורה, ממש מכורה. לא יכולה בלי זה, לא יכולה לחיות. אני
יודעת שאני הורסת לעצמי את החיים, ואחר כך אני אצטער. בעצם,
אני כבר מצטערת. אני מצטערת על היום של אתמול, על השעה
האחרונה.
אני כל כך רוצה להיות חופשיה, להנות מהרגעים הקטנים של האושר
שיש בחיים של כל בן אדם, אבל אני כבר לא יכולה.
אני כלואה, כלואה בתוך זה, ואני לא מסוגלת לצאת.
כשהוא איתי אני מרגישה כל כך טוב, זאת הרגשה שאי אפשר לתאר
במילים.
אנירואה איך לאט לאט אני מדרדרת בהכל. אני כבר לא לומדת, כמעט
לא באה לבית ספר, הקשר עם החברים הקרובים נהרס, ונישארתי לבד.
כולם אומרים שאני חייבת להפסיק, שאני רואיה לחיים טובים יותר,
אבל אני פשוט לא יכולה.
בכל מקום שאני הולכת אליו, תמיד נידמה לי שאני מריחה את הריח
שלו. אני כבר לא יכולה להנות ממדברים פשוטים, זה לא יהיה כיף
אם הוא לא יהיה שם.
ניסיתי להפסיק, באמת, אבל תמיד חזרתי. זאת לא אשמתי, באמת שלא.
תמיד ניתלתי בו לגמרי במקרה, ואז השליטה העצמית שלי הלכה
לזבל, נפלה ונישברה.
לפני שניכנסתי לזה הזהירו אותי הרבה, אבל היתי בטוחה שלי זה לא
יקרה, שדברים כאלה קוראים רק בסרטים.
עכשיו אני לא חושבת על שום דבר אחר.
אני לא מבינה איך הגעתי למצב שכזה ביגללו..  
אף פעם לא חשבתי שאפשר להתמכר לאהבה, בדיוק כמו לסמים.