מלכתחילה ידעתי שאני נכנסת לסיפור שלא נכתב בשבילי, זה היה
משהו שהיה ברור לכולם וגם לי בדיעבד, שהוא ממני והלאה. אבל אני
כמובן חייבת לעשות מה שבא לי וכמובן שאני לא אקשיב לאף אחד אז
נפלתי גם הפעם.
הוא היה צעיר ממני בשלוש שנים (אני לא יודעת מה יש לי מילדים
קטנים...) אבל הוא היה ממש חמוד, היה לי מאוד נעים בחברתו ולא
חשבתי שהקשר יוביל למקום כלשהו, כמובן שאני רציתי אותו כבר
מההתחלה אבל ידעתי שאני לא הולכת לעשות שום דבר בעניין וזאת
מהסיבה הלא כל כך ניתנת לגישור, גילו הצעיר.
הימים חלפו והמשיכה שלי אליו גדלה ובאיזשהו אופן בלתי מודע
נרמזה גם איזושהי משיכה מציידו, ככל שגברה אצלי המשיכה כלפיו
היה לי יותר קשה לבצע איזשהו מהלך, כמובן שמהפחד הנוראי של
לקבל תשובה שלילית אבל מעבר לזה מפני שהוא צעיר, מאוד צעיר
וזאת תהיה פגיעה ענקית לאגו שלי.
אז חיכיתי ולא עשיתי כלום, פלרטטי מדי פעם רמזתי פה ושם אבל
באמת שלא דברים בוטים מידי.
יום אחד בעודי נפרדת ממנו לשלום לא חשבתי יותר מידי ופשוט
נישקתי אותו לא הספקתי למצמץ אפילו וכבר הייתי בתוך הפה שלו,
הוא ניבהל קצת וגם אני, לא היה לי כוח להתמודד עם זה באותו רגע
אז פשוט הלכתי. נפגשתי איתו יום למחרת והמבוכה הנוראית שחשבתי
שתרבוץ על ראשנו כאילו שכחה לבוא. דיברנו כרגיל והיה לי כיף,
אפילו דיברנו על ליל אמש כאילו אנחנו מדברים על ספר טוב שקראתי
לאחרונה. המצב היה ניראה טוב והמשכנו להיות ביחד. לי זה היה
אתגר גדול בנוסף להכל מפני שהוא היה קטן ולא כל כך מנוסה, אז
זאת תהייה הזדמנות מצוינת ללמד את הדור הצעיר והמין השני מה
לעשות ואיך לעשות.
הטעות הבסיסית שלי היתה שחשבתי עליו בתור ילד קטן, לא התנהגתי
אליו ככה אבל ככה התייחסתי לדברים שהוא היה אומר, הרגשתי כל
הזמן כאילו אני שולטת במצב כי בעצם אני הבוגרת ואני מבינה
בדיוק כל מהלך שהוא עושה או כל נתיב שהקשר שלנו לוקח אותנו.
טעיתי, ואפילו טעיתי בגדול, הוא כל הזמן ראה שאני מסתכלת אליו
כעל ילד קטן ושככה אני חושבת והוא לא רצה להרוס לי את האשליה
אז הוא המשיך לשחק את המשחק, הוא ידע שהוא יצא מנצח מכל העסק,
אז הוא נתן לי ליהנות מהאשליה הזמנית שפתחתי לעצמי. אני המשכתי
בשלי כמו מלכה של העולם שמבינה הכל ואת כולם ובעצם לא הבנתי
כלום.
בסופו של דבר הוא זרק אותי, ואפילו עשה את זה בחן רב בטענה שזה
בכלל לא קשור אלי ואני בכלל לא גורם בכל המשוואה הזאת. האגו
שלי כמובן נימעך לגמרי. מה הוא חושב לעצמו שהוא זורק אותי ככה,
אני פה המבוגרת אני זאת שמנווטת את הקשר אני זאת עם הניסיון
בחיים והוא קטן, ממש קטן והוא זורק אותי . התגובה הראשונית שלי
היתה לחייך, בזה אני לפחות טובה, ואחרי זה בא כמובן כל המצב
רוח המסריח.
המסקנה שלי מכל העניין הזה היא: שלא משנה בני כמה הם ואפילו
שהם קטנים בהרבה מאיתנו הם יודעים בדיוק איך לגרום לנו להרגיש
הכי חרא בעולם!