"בוא ואספר לך סיפור קטן, על חיידק זעיר, אלים למדיי. התרצה
להכיר את מר סטרפטוקוקוס הנכבד (בל נשכח את פמלייתו העצומה!)?
מר סטרפטוקוקוס וחבריו, שקורצו בעצם מאותו החומר שממנו קורץ מר
סטרפטוקוקוס, ביקרו אצלי זה למעלה משלוש שנים עתה. הכל התחיל
מרצוני העז באותם ימים רחוקים לטייל קצת בחוץ, ברוח ובגשם, אם
רק התאפשר לי הצירוף הזה. התמכרתי לקור בזמנו, בדיוק כשם
שעכשיו אני מתמכר לחום. ואנא- זכור נא, התמכרויות מעין אלו,
קטלניות ביותר יכולות להיות. התוצאות ההרסניות לא בוששו
להופיע. תחילה התדפקו סימנים בראשיתיים, פשוטים ונדושים למדיי
מכדי שאזכירם בפנייך, ידידי הטוב, סימנים כמו כאב ראש חלוש,
שיעול מהוסס, חום גוף שמתחיל לעלות בפתע. אחר כך החריפו
הסימנים, והרחיבו גבולותיהם. הם פלשו גם לתחום הבלתי נשלט,
הפחות מוכר לרופאים ולנו, כמו- התחלפויות לפרקים של גלי חום
בגלי קור עזים, בלי שום סיבה. כך קרה, שמצאתי עצמי בוקר אחד,
מכוסה בשכבות יתרות של בגדים ומעליי שמיכה משובצת שסבתי הביאה.
לחמם, זהו עיסוקה. פיק הברכיים הראשון שלי התריע על בואו. רעד
וחלחלה, אבל לא כאלו של זעזוע, אלא מגורם פיזי, התחילו לשלוט
בגופי הצעיר. כל הימים ישבתי דומם בסלון, תוקע מבטי בריבוע
הזכוכית האפור, בעל המסגרת השחורה, או לחלופין - מוציא נייר
טואלט מהכיס (ברוב מאמצים) ונושף ומתרוקן לתוכו, עד אשר לא
נשארת בריאותיי טיפת אויר שתהיה מוכנה ליציאה."

"מדוע אתה מספר לי כל זאת? כדי לזעזע, להלום, ליידעני בקשר
לגורל הצפוי אף לי, ושממנו אין ביכולת כל אנוש להמלט?"
"לא ולא, ידידי הטוב, יודע אתה טוב מזה, כי לא בגורל נידון
כאן. הנושא מורכב מדיי, מסועף יותר ובלתי נשלט מכדי שיתוייג
תחת הנושא 'הגורל וכיצד להמלט ממנו.'"
"אם כך, במה מדובר?"
"ידידי הטוב, תן לי להמשיך, ומיד יתבהר כל שעכשיו עדיין מן
הנסתר.
מחלתי לפני שלוש השנים הללו ניחתה עליי משום מקום. תרתי סביבי,
נברתי בעברי, חיפשתי סיבות למחלה - העליתי חרס בחיפושיי
הנפשיים. לא הייתי כלל מוכן להקרא במילה העלובה והנואשת -
'חולה'. התחלתי להחוויר למן היום השלישי למחלתי. ביום זה גמרתי
אומר ללכת לרופא, והוא אכן נתן לי מרשם, אנטיביוטיקה מודרנית
נגד סטרפטוקוקוס! לראשונה נתקלתי אז במילה הזאת, שמתארת בשפה
הביולוגית 'נקד שרשרת', ידידי, 'חיידקים הקשורים זה בזה בצורת
שרשרת, גורמים דלקת ומוגלה ועוד...'. את ה'עוד' הזה עוד לא
הזדמן לי לחקור לפני שלוש שנים, כי עד מהרה ריפאתי את גופי,
טיהרתי גרוני המשוקץ בנקודיים הללו, ונתתי מקום שררה לכימיקל
המהולל -אנטיביוטיקה."
"תן לי להפסיק אותך לרגע, ולשאול, ידידי החולה: מהן השקפותיך
בדבר לקיחת תרופות?"
".........ובכן, המענה לשאלתך זו, קל יהיה, כיוון שלא אני היה
זה שלקח אחריות באים ליטול תרופות בשעת מחלה או לאו, אמי
ואחיותיי החסודות גדשוני בכדורים צבעוניים ובמיני סירופים
מתקתקים בעיתות חולשתי הפיזית."
"חולשתך הפיזית, האומנם? ומה בדבר מחלות פסיכוסומטיות, בהן
ניכרת בעליל השפעת הנפש והלך הרוח של החולה לעתיד? סברה לי יש,
ידידי החולה, כי אותם מלחינים דגולים וסופרים מהוללים נגדעו
באיבם מאיתנו, החיים, דווקא בגלל עומק צערם ויגונם האישי,
כלומר - המצב הנפשי, והאחרון השפיע על פיזיותם."
"צודק הינך, אך כעת, ידיד הקשוב, משהרחבתי בהקדמה, אגש להווה.
מזה חמישה ימים חולה אני, אם יורשה לי להשתמש בשם תואר הדור
זה. כעת, אני מתכוון בכל און רצוני לחקור ולבדוק את התוצאות
שיבואו אחרי הלחיצה על ההדק הגורלי, דהיינו, אין בכוונתי ליטול
שום תרופה, אך ורק למען אראה ואווכח, מה גדולים פלאי הטבע.
הרי חשוב, ידידי הרחום, נתברכתי באחת מהגדולות הנעלות ביותר
שכל יצור אנושי רק יכול הלתברך בהן - זה זמן רב שלא פקדה אותי
כל מחלה, וכעת, משאחת הנכבדות ביותר התדפקה על דלתות גופי,
חדרה דרך נחירי אפי, במשב הרוח הקר והעז העפילה גם למבוכי
אוזני - כעת, שדווקא כעת אסלקה בבושת פנים? לא ולא!
שמורה עמי תוכנית, ידידי הטוב. בדעתי לתור ספריות אחר מידע
בכרכים שאוגרים בתוכם את הערך 'סטרפטוקוקוס'. אני מקווה שהתמזל
מזלי הפעם, והאלים מבין שני הסוגים מבקר אצלי.
בינתיים אין לחשוש, הוא רק בלועי דר, יוצר שם מוגלה כלשהי,
שטעמה קצת חמוץ, קצת מלוח. אחר כך יגלוש למטה, ירד בקנה הנשימה
המלכותי שלי, ויתיישב על חדרי ריאותיי. משם כבר קצרה הדרך אל
הכבד ושאר האיברים הפנימיים. הם יסריחו, יבאישו, ובחלוף נשימתי
- נשימת אנוש נשגבת - מהעולם הזה, החיידקים, רעיי הטובים לסוף
הדרך, עוד יספיקו גם להשחיר את כל מעיי המסורים.

כך ידום לו מצעד החיים הגדול שלי. הרמשים והזחלים והתולעים
התאבתניים יסתננו מבעד לחרכי האדמה הבוצית בחורף, למשכני
האלוהי, שם גם אתפרק בעזרת ליחותיהם ונגיסותיהם האיטיות אך
העקשות, והם לא ינוחו עד אשר יגעו דחפוריהם בשלדי.
כך יקרה, שגם אני וגם מר סטרפטוקוקוס הנכבד ופמלייתו נחלוק
מרצון את הקבר המרווח שלנו, ואולי, אולי גם נפתח לנו איזושהי
שיחה, אתה יודע, על החיים."