אולי תגידי לי את, מה קורה כאן?... הבטתי באדמה הרכה ממתינה
בעצב לדממה הצפוייה,  מודעת מראש לעובדה שלא אקבל תשובה.
ביד יבשה, אחוש את מגע החול. כמו נמלים קטנות בדרכן הבייתה
והוא יפול לאט לאט מטה בחזרה לאדמה.
רגע אחד של התבוננות מקרוב, לפרטים הקטנים שהחיים טומנים
בחובם, אשר לרוב נרמסים מבלי שאפילו נשים לב.
התחושה שהזמן אוזל משתלטת על הגוף והנפש,ומבלי שנשים לב ניכנס
למערכת של פעולות מכניות אך מהירות- ואז אולי, נחשוב לרגע שיש
לנו סיכוי לנצח, אבל זאת תהיה רק אשלייה.בעיקר מפני שאין כאן
את מה לנצח,אין שום מאבק שדורש ניצחון או הפסד.
יש פה רק נהר ארוך עד בלי סוף, לגדותיו ימתינו רגעי החיים,
מצפים לבואנו בתשוקה עזה.