אופטימית?

כולם לידה עצובים, מדוכאים, בוכים. לפעמים היא נסחפת, מושפעת
מהסביבה, רוצה להרגיש רע עם עצמה ומחפשת סיבה. אז יש את המצב
בעולם, אבל כבר נמאס לה להשתמש בתירוץ הזה. היא מחטטת עמוק
בתיק של התירוצים והסיבות, לפעמים מזנק איזה חבר לשעבר שלא
אוהב, לפעמים גם הנכשל במבחן עוזר לעצב את מצב הרוח הרע, או
האימא שטוענת שהיא נורא השמינה בזמן האחרון, אבל אף אחד מהם
באמת לא ממש משפיע.
כי היא יודעת שהכל כל כך טוב, שאין לה סיבה להיסחף, אז למה היא
עדיין רוצה להיות עצובה?
אולי הבעיה היחידה שלה זה בעצם שהיא מתיימרת להרגיש רע, ואז
היא מנסה לעשות משהו גדול כזה, שכולם יסתכלו, וכולם יגידו
שכואב לה, וכולם יחבקו אותה, אבל גם זה לא קורה, וכל אחד שקוע
בדיכאון שלו, ולפתע כל הצרות שלה מתגמדות לעומת האחרים,ואז היא
עוד יותר עצובה, והיא עוד יותר בוכה.
וכולם  סביבה בדיכאון, וכולם עצובים, וכולם בוכים, וכולם
שוכחים.
הם שוכחים שבעצם העולם הזה זה דבר מופלא, ואז מעצם השכחה
המובהקת הזאת העולם נהייה לא כל כך נפלא, אפילו רע, והכל אפור
ושחור, ואין טיפת אופטימיות, ועכשיו החורף הגיע,  אז בכלל אין
מה לדבר.