ואולי זה בעצם מה שיפה פה.
כל המשחקים הקטנים האלה, ההקנטות ההדדיות, החיוכים.
המחשבות על אם ומה, והאולי הגדול שמרחף לו מעל.
אולי זה מה שממצה את הכל, ועדיף ככה.

ואולי זה בעצם מה שמיוחד פה.
השאלה שלא נשאלת, האמת שלא נאמרת, מה שנמצא בפנים וכל-כך רוצה
לצאת, אבל לא יכול. שני זוגות עיניים מביטים אחד בשני, אומרים
כל-כך הרבה אבל בעצם לא משנים כלום.
אולי עדיף להשאיר את זה לעיניים ולוותר על השינוי המיוחל.
אולי עדיף להביא לשינוי המיוחל, למרות שזה נראה בלתי אפשרי.
ואולי את תביאי לשינוי המיוחל?

ואולי זה בעצם מה שמעצבן פה.
ללכת צעד אחד קדימה ושניים אחורה, ואז להתעצבן.
לקפוץ קפיצה גדולה קדימה ולשקוע בחלומות.
להיות תלוי באוויר בלי לדעת איך, למה, לאן ומתי. בעיקר לאן
ומתי. ולאן.
לא לדעת איפה אני עכשיו ואיך הגעתי לזה.
לא לדעת איפה אנחנו עכשיו ואיך הגענו לזה.
רק לדעת למה אני ולקוות שזו אותה הסיבה שלך. ושלנו.

ואולי זה בעצם מה שאני צריך לדעת.
לדעת שזה המצב אבל הוא יכול להשתנות.
לדעת שזה מה שקורה לי, ושום דבר לא ישנה את זה.
לדעת שאני אוהב את מה שקורה לי,  וטוב לי עם זה.

ואולי זה בעצם מה שאני צריך לדעת, אבל -
לדעת שאני שלך,
ולא לדעת אם את...