מהי נפשי כלעומת דף זה
בו נצרתי תמימות תקוותי?
דמיונות שהזיתי עודני הוזה,
אך אמות, והדף נותר חי.
ועדיף לפיכך לא לחיות,
לא לצפות בגניזת מחשבות.
רגשותיי רשומים בו, זה חד וחלק.
אין מקום לטעות, זה נכתב ונחתם.
וכאילו ידעתי - מלים של סרק
מחליפות בהירות שתיקתן.
ועדיף לפיכך לא להרגיש,
לא לראות העיוות האדיש.
ניכורי מן הדף מסתכל אל החוץ,
תחושותיי התייבשו, דימויים חורקים.
בנפשי לא ניתן לקרוא כך, בלי אימוץ
הזדהות מלאה עם חיי הריקים.
ועדיף לפיכך לא לחלוק,
לפולשים את הדלת לטרוק.
מהי נפשי כלעומת דף כמש,
מתכרכם ומוזנח על מדף?
ידרכו על נפשי, ישרפוהה באש,
לגזרים יקרעו את הדף.
ועדיף לפיכך לא לכתוב,
להדחיק את הקץ הקרוב.
ילדים יעלוזו לראות את הדף
משמש טיסנים במעופם.
בצחוקם כל חשדי מנפשי נהדף
ואני מתפלש בחסדם. |