לפעמים זה כל כך כואב
שאי אפשר לצרוח
כואב מדי
יש רק דמעות שקטות בקושי
כל דבר קטן מוריד עוד כמה דמעות
הן נפסקות
ואז חוזרות מכל דבר
כואב לי
כואב לי מאוד
אני צורחת אפילו שזה קשה
אתם, אטמי אוזניים
בכוח לא שומעים
מסתכלים עלי וצוחקים
כאילו באמת הכל בסדר
ואני חלק מהצגה אחת גדולה
והחרא הזה לא באמת קיים
הוא קיים
הוא קיים אמא
לא סתם, יום אחד החלטת
שאת מפסיקה להיות אמא
אני הפסקתי לאכול
ואת מכחישה שזו אשמתך
זה קיים אבא
היא באמת מטורפת
כדורי הרגעה לא נותנים סתם
ואתה, בעיניים עצומות
תלך אחריה על שפת הצוק
חברים שלי
אתם, אתם שם מתי שנוח לכם
כשאני צריכה אתכם
אתם מוצאים תירוצים היגיוניים
ובורחים, לכל מקום רק לא לעזור לי לקום
הלוואי והייתי מתאבדת
הלוואי והייתי מספיק אגואיסטית כדי להתאבד
אשאיר פתק קטן על גופתי
"אתם הרגתם אותי"
ואתה אהוב שלי
מנסה ללמד אותי מוסר
בדרכים שרק גורמות לתוצאה ההפוכה
במקום לעזור לי לקום ולשקם את הנותר ממני
אתה הורס את השאריות
עוברי אורח,
שימו לב למילים
לאכזריות הספונטנית שלכם
אתם  עוברי אורח לא רואים כמה זה קשה לי
לראות אתכם,
צועקים על הילד,
דורסים חתול
חסרי רגישות הם בני האדם
ואני תקועה בתוכם
אולי וגם אני כזאת אחת מהם
אולי לא
ובפתק קטן
אשאיר שלוש מילים
"אתם הרגתם אותי"