על הטלית שעל הגב שלי פסים כמו של רכבת
אני הרים אני פוגרום אני הרת עולם
אני מישור של נוף אגם כחול וכל מה שקרה:
פסים שחורים ששוב עולים עלי מאחורי הגב  
כרכבת סמויה זוחלת ופנינו למזרח, לשמש העולה, צופים שעה גדולה,

חושבים שיש לנו מולדת. טלית , פסים - אראוס - אירפע אידק -עשה
לו כסיסרא-
מתחת ריח צמר הו סבי כדורי שמכר חוטים אבל היה לו חבל
ומה יש לי
הו מתחת לטלית ריח מרעה וחלילים שאין, שאין שאינם.
כאלו תמול שלשום לא נאמרו דברי חזור:
שמע, שמע, שמע ישראל - ופתאם השקט
עיעה עיעה עיעה
ומכסים את העיניים בתפילה: האם הרכבת כבר הגיעה?
נאחזים בציציות כמו האיל שבסבך שנל - מהר - שנל! יש עוד מנין
אחריכם!
ואני בוכה כי אין שומעים מאפליה באמצע אור השמש.