קפה שכונתי, שעת ערב מאוחרת.
אחת בוחשת בסלט,
אחר שותה רק בירה.
בוהה בתפריט, אני מתלבטת.

ליזה היפה ממליצה:
"אם את רוצה,
יש לנו מנה מיוחדת
פצצות לגבות, רסיסים לריסים",
היא אומרת.
"זה פיוז'ן
משהו חדש".

"איך אוכלים את זה?", אני תוהה
והיא מחייכת: "אל תדאגי,
אפשר לאכול את זה בכל מקום
בבית קפה,
באוטובוס,
אפילו ברחוב".

"טעמת את זה פעם?", אני שואלת,
"את האמת - לא", היא עונה,
"אבל יש לי חברה שמתה על זה.
לארוז לך או שתאכלי את זה פה?"

קפה שכונתי, שעת ערב מאוחרת.
פיצוץ.
זה באמת סוף הדרך.
חבל על הזמן.