קפה שכונתי, שעת ערב מאוחרת.
אחת בוחשת בסלט,
אחר שותה רק בירה.
בוהה בתפריט, אני מתלבטת.
ליזה היפה ממליצה:
"אם את רוצה,
יש לנו מנה מיוחדת
פצצות לגבות, רסיסים לריסים",
היא אומרת.
"זה פיוז'ן
משהו חדש".
"איך אוכלים את זה?", אני תוהה
והיא מחייכת: "אל תדאגי,
אפשר לאכול את זה בכל מקום
בבית קפה,
באוטובוס,
אפילו ברחוב".
"טעמת את זה פעם?", אני שואלת,
"את האמת - לא", היא עונה,
"אבל יש לי חברה שמתה על זה.
לארוז לך או שתאכלי את זה פה?"
קפה שכונתי, שעת ערב מאוחרת.
פיצוץ.
זה באמת סוף הדרך.
חבל על הזמן. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.