יושבת ומביטה דרך החלון,
תוהה מתי אראך שוב
חלומותי פרחו כבלון
מרגישה פתע כבכלוב

נדהמת מחיוכך כל פעם
אתה עצמך לא מפסיק להפתיע
לברוח מזה אין טעם
אין טעם לנסות להרתיע.

אולי זה לא נועד להיות
אבל זה מרגיש נכון
מרגישה שבלעדיך לא אוכל לחיות
לעזוב אותך לא יהיה נבון.

ולמה אחרי שנה שלימה
עדיין אינך אוהב
אך קשור אלי. במה?
לא יודעת, אך אינך עוזב.

צוחקים, מאושרים
בוכים או מדוכאים
אנחנו חברים הכי טובים
למרות הכל, יחד נשארים.

תן לי ידך, משיארה
עודני מאוהבת בך
את חיי אפרוס לפניך
אם תתן את שלך לפניי.