כשאתה צוחק, העולם איתך
כשאתה בוכה, יורד גשם
הצחוק תמיד עוטף את ביתך
ובעוד אנו חיים הימים חולפים
ובקרוב גם אהבתך אלי תיעלם איתם
בין הסדקים בקיר האהבה מים דולפים
ובקרוב, כל-כך קרוב תיפרץ החומה
שהחזיקה אותי עד עכשיו בחיים
ואני, בתוכי, מבכי הומה
אך אין דבר שאוכל לעשות
אין תקנה ללבי השבור
כמה שאנסה אותו לעסות
יהא עדיין כולו סדוק.
והפרחים בגן, ששתלת אז
גם הם מרכינים ראשם
ורצונם למות כה עז.
בלעדיך אין חיים על פני האדמה
ובלעדיך גם אני אקמול ואמות
ותשאר גופתי מתבוססת בדמה.
כך, עם כל העולם מת, ורק אתה חי,
לא תרצה להמשיך הלאה, נכון?
אל תעזוב אותי לבד, אהובי,
זה צעד מאוד לא נבון.
והנה אתה נשאר איתי,
אוהב אותי לנצח, אומר
ואני עוד כל-כך מאוהבת.
ואתה מדבר בשבחי ולא גומר
ואני מסמיקה כולי ואומרת
שאתה האחד והיחיד
ואתה עדיין אוהב אותי
ותמשיך לאהוב לעד
לעולם אל תפסיק, אהובי,
כי ביום שתפסיק אחדל מלהיות
ואיתי, כל העולם, זאת כבר נאמר.
כי בלעדיך, לא אוכל לחיות.
אתה חיי, לעד.