כשהחליפו לעוזי את האבא הוא היה הילד הכי מאושר בעולם. אבא של
עוזי היה מתייחס אליו כמו אל משרת, בעצם יותר גרוע ממשרת, הוא
היה מתייחס אליו כמו אל עבד. אבא של עוזי אהב לתת לעוזי דברים
לעשות. הוא תמיד היה מצווה על עוזי להביא לו שתיה או לגרד לו
בגב או לצחצח לו את המזלג. לפעמים אבא של עוזי היה יושב על
הכורסא בסלון והשלט של הטלוויזיה היה מונח לידו ובאותו זמן
עוזי היה בחדר ואבא שלו היה קורא לו בשביל שיביא לו את השלט.
אבא של עוזי תמיד היה קורא לו בדיוק ברגע הכי מותח של הסרט או
הסדרה בטלוויזיה. אבא של עוזי גם תמיד היה מתנדב בשם עוזי
לעשות כל מיני דברים, כמו בפעם ההיא בהתכנסות הדיירים בבניין
כשהדיירים כתבו מכתב לעירייה נגד בית הקפה בפינת הרחוב וראש
ועד הבית שאל מי מוכן להדפיס את המכתב ואבא של עוזי התנדב ואחר
כך הטיל את זה על עוזי. או כמו הפעם ההיא שחבר של אבא של עוזי
צילם את הטיול שלו בחו"ל במסרטת וידיאו וביקש מאבא של עוזי
שיעביר לו את הסרט לקלטת רגילה של וידיאו ויערוך לו את זה ואבא
של עוזי אמר שהוא ישמח לעשות את זה ואז הכריח את עוזי לעשות את
זה. או כמו הפעם ההיא שעוזי ואבא שלו הלכו ברחוב וזקנה אחת
ביקשה מהם שיעזרו לה עם הסלים אז אבא שלו אמר "בטח! הילד יעשה
את זה". עוזי שנא שהוא היה קורא לו ככה - 'הילד' - כאילו שהוא
איזה זר. אבל יותר מזה עוזי שנא שאבא שלו אמר דברים פעמיים,
למשל כשאבא של עוזי אמר לו להכניס את החמוצים למקרר ועוזי
הכניס את החמוצים למקרר ותוך כדי שהוא עושה את זה אבא שלו אמר
לו להכניס את החמוצים למקרר, עוזי ממש שנא את זה, הוא היה בטוח
שאבא שלו כל כך אוהב לתת לו דברים לעשות אז שלא היו לו עוד
משימות לתת לעוזי הוא היה אומר את אותו הדבר פעמיים בשביל לא
להרגיש חסר. כמו שפעם אחת אבא של עוזי נתן לו את העיתון ואמר
לו למצוא בתוך העיתון את '7 לילות' ועוזי לקח את העיתון והתחיל
לחפש ובזמן שהוא מחפש אז אבא שלו אמר לו "תמצא את 7 לילות",
עוזי היה מת לצעוק עליו "כן! שמעתי גם בפעם הראשונה!!! אם לא
הייתי שומע אז לא הייתי מחפש עכשיו!" אבל עוזי לא אמר כלום
ושתק ומצא את '7 לילות'. ולפעמים עוזי היה יוצא מהחדר לקחת
איזה במבה מהארון שבמטבח וכשהיה יוצא מהחדר אבא של עוזי היה
יורה מטר של משימות - תביא לי מיץ אשכוליות, תוריד ת'זבל,
תשטוף ת'צלחת, תעביר לי לערוץ שתיים... כך היה ממשיך וממשיך
ועוזי היה מתחיל במלאכה ואחרי שהיה מבצע שתיים או שלוש מתוך
רצף המשימות היה שוכח את ההמשך וכשהיה שואל את אביו מה הוא רצה
אז אבא שלו היה צועק עליו שהוא לא מקשיב. אבא של עוזי גם אף
פעם לא היה זוכר את השם של עוזי, תמיד היה קורא לו משה או יוסף
או משהו כזה. ואבא של עוזי גם לא ידע בן כמה עוזי ומתי
היומולדת שלו. פעם שעוזי ואבא שלו היו במספרה והספר שאל את
עוזי בן כמה הוא, עוזי רצה לעשות ניסוי ושאל את אבא שלו בן כמה
הוא ואבא שלו אמר "אהה... לא יודע, 12?" עוזי היה בן 14. כשאבא
של עוזי היה אומר לו לעשות את הדברים שהוא רוצה אז עוזי תמיד
היה עושה אותם ולא אומר כלום, עוזי היה עושה הכל ותמיד היה
שומע את אבא שלו מדבר עם אנשים ואומר להם "הילד לא עושה כלום,
לא זז מהמחשב כל היום" ותמיד האנשים היו אומרים לעוזי שזה לא
יפה ושצריך לעזור לאבא, עוזי שנא את זה. בגלל שעוזי תמיד עשה
הכל בלי להגיד כלום ובלי להתלונן אז כל הכעס והעצב היו מתאספים
אצלו בלב ולפני שהוא היה נרדם בלילה הוא היה בוכה כמו מטורף.
בגלל כל זה עוזי היה מאושר שהחליפו לו את האבא, תמיד בלילות
היה עוזי מתפלל לאלוהים שיחליף לו את האבא ובסוף זה קרה, יום
אחד קם עוזי בבוקר וראה שבמקום אבא שלו נמצא מישהו אחר. לקח
לעוזי כמה ימים להתרגל לרעיון וכמה אנשים חשבו שהוא משוגע כי
הוא כל הזמן אמר שזה לא אבא שלו אבל בסוף הוא התרגל לרעיון.
כולם התייחסו לאיש החדש כאילו היה האבא האמיתי של עוזי והוא
באמת היה דומה אבל האיש החדש תמיד אמר מילים כמו תודה ובבקשה
בניגוד לאבא הישן של עוזי, וגם לא היה מטיל על עוזי משימות כמו
האבא הישן וגם תמיד זכר את השם שלו ובן כמה הוא ואת תאריך
הלידה של עוזי.
אתם בטח חושבים עכשיו שאני הולך להביא בסוף של הסיפור הזה איזו
פואנטה משהו משהו. כמו נגיד שהאבא הישן של עוזי היה נכה על כסא
גלגלים והיה צריך שעוזי יעשה בשבילו את כל הדברים, אבל זה לא
יקרה בסיפור הזה. אתם גם בטח חושבים שיהיה לסיפור מוסר השכל
וסוף יפה כמו באגדות, כמו למשל שבסוף עוזי יתגעגע לאבא האמיתי
שלו ויאהב אותו והאבא האמיתי יחזור והם יתחבקו ויתנשקו ויאהבו
אחד את השני, או שאולי האבא החדש יהיה יותר גרוע מהישן ועוזי
יצטער על זה שהוא החליף אותו, אבל גם זה לא יקרה בסיפור הזה.
בסוף של הסיפור הזה האבא החדש נשאר לתמיד ועוזי אפילו לא מתחיל
להתגעגע לאבא הישן ומנסה לשכוח אותו כמה שאפשר, ועוזי נשאר
מאושר עד סוף ימי חייו עם האבא החדש והטוב וכולם שמחים
ומאושרים עד עצם היום הזה.