[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








22 שנים אני יושב בכלוב
מביט אל העולם שמחוץ
דרך סורגי ברזל חלודים
המשמשים לי כתירוץ

ובאים ואומרים לי "הדלת פתוחה"
מסתובב ומביט ורואה
הדרך קיימת, קוראת, מזמינה
ואני עוד יושב ובוהה

הדלת פתוחה ולבי רוצה לצאת
אך ידי ממשיכות ואוחזות בסורגים
מה אם כשאצא לבסוף החוצה
זה לא כמו שזה נראה מבפנים

ואדם מבחוץ בחיוך לי אומר
"בוא אנחה אותך צעד אחד ואחד
זה יקח מעט זמן אך בסוף תגלה
שאת הכלוב עזבת לעד"

ואדם שפוף מן הכלוב שליד
בפה קפוץ אומר את דברו
"אל תסמוך לעולם, על אף לא אחד"
אומר ונועל את הדלת שלו

הדלת פתוחה ולבי רוצה לצאת
אך ידי ממשיכות ואוחזות בסורגים
מה אם כשאצא לבסוף החוצה
זה לא כמו שזה נראה מבפנים







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כששאלתי את אמא
שלי למה הייתה
שואה היא ביקשה
ממני שאני אתן
לה עיפרון, נתתי
לה היא שברה
אותו ואז ביקשה
את כל החבילה,
נתתי לה אותה
והיא ניסתה
לשבור אותה ולא
הצליחה ואז
אמרה:
אתה רואה, יהודי
אחד קל לשבור
אבל הרבה יהודים
יחד זה קשה.
אבל אמא בשואה
נרצחו הרבה
יהודים,
היא שתקה לקחה
מסור וניסרה את
העפרונות.
אתה צודק היא
אמרה לי וחזרה
לג'ויינט.




יאשה מתחיל
להבין את השואה,
הגראס
והסלוגנין.


תרומה לבמה




בבמה מאז 6/4/02 4:10
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אורי צציק

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה