נרות שחורים רוקדים לקול אוברטורה
אך אני נמשך אל מעבר לקסמם המהבהב
אל היער הנושם המקיף את החדר
במקום בו העצים עומדים על המשמר
ונדחפים אל מחוץ לרחם

אני לוגם מהיין בעל גוון הדם
מחשבותיי כבדות עלי עם עול הזמן
שתוי ידע ממעיין החיים
מהתוהו הנולד מאהבה והחרמש
היער מזמין אותי עם קריאתו הלילית
כדי למשוך אותי קרוב ליללות זאבים
במקום בו הכבלים של ישו נרמסו
באיבה
באדמה הלחה והעויינת

אנו מתחבקים כמו נאהבים לפני המוות
כמו מצבה ללכידת הנשימה
אני מדמם מהוורידים בצווארי
להניח וורדים על החזה שלי
אני משתוקק לרוח ורשרוש העלים
וניחוח בשר על הרוח הרצחנית
ללמוד מהחושך והקולות ביניהם

זוהי משאלתי...

הלילה קורא בשמי שוב ושוב

אני צועד בדרך
אל ארצם של בני האלמוות האפלים
היכן שאותם רעבים ישאו את נפשי
כמו הצייד הפרוע אשר דוהר דרך הענפים

התקרבי אלי שובת ליבי החיוורת
תחת ירח היער אנו מתנשקים

ארטמיס היי קרוב אלי
בזרועותיו של האלון העתיק
במקום בו אור היום נתלה מלולאה ירחית
ובעל הקרניים, המתחבא מועלה שוב

עקרון הרשע
האבולוציה בוטלה
תחת התגוללותו של עידן מכושף
אני ניצב מוקסם
בלילה הלוחש...