זה לא הסוף
זאת רק ההתחלה
משו בסגנון הבריחה הגדולה
משו בסגנון ההתבטלות הגדולה
לשכב בסלון
לבהות במסך
עד שמוחך נאלח
כל יום וכל הליל
העייפות משחלטת
או שמה זה עצלנות?
לקחת כדור נגד הכאב ראש שגם ככה אף פעם לא נעלם
זה סתם עד מנהג עלוב
שאנחנו חוזרים עליו כל יום.
אנחנו בעצם סתם חיות נעולות בכלוב
הסורגים בתוך הראש
המפתח כבר מזמן נעלם
איבדת אותו בתוך עצמך כשחיפשת את ההשתקפות במראה
היא איחרה לבוא
או שאולי היא בכלל שכחה
אני יודע שבמקומה אני לא הייתי בא
זה נראה לי טיפשי סתם לבוא כדי לראות אותי בוכה
כל פעם שאני רואה את עצמי
או את מה שנשאר ממני
או שזה מה כל הזמן היה?
אני כבר לא זוכר
כולי שקוע במחשבות על סוף העולם
שלי
ושל כולם.
לטבוע בים
להתעורר במקום אחר
טוב יותר.
אולי זה עדיף להיות אסיר כאן בתוך הראש
מאשר חיה לא מרוסנת שם בחוץ
עם שאר הקופים
שלא ממש מבינים איך זה להיות כלוא כאן בפנים
עם כל השדים
הם אף פעם לא הולכים
כל היום הם מטריפים את דעתי
ונשמתי
וכל חלקי גופי.