נבחרתי, רק אני, מכל האנשים, להפגש - פנים מול פנים עם האדם
הכי חכם בעולם. זה קרה לפני חודש, שלחתי בציניות מוחלטת איזה
פתק הגרלה במבצע עלום שם באוניברסיטה. זה היה שם על הלוח, מעל
תיבה ירוקה מעץ, מודעה, בלי טיפת השקעה, על הגרלה, הגרלה
מיוחדת במינה, להפגש עם האדם החכם בעולם. אני וחברים שלי
שעברנו ליד אותה מודעה התלהבנו, והחלטנו שאם אין מה להפסיד, מה
אכפת, במילא לא נזכה - כמה שטעיתי.
רק שבוע לפני הפגישה הם צילצלו אלי, בערך ב9 בערב, הודיעו לי
שעוד שבוע אני הולך להפגש המלון "המלך דוד", עם האדם החכם
בעולם, שבא לביקור בלעדי בארץ. לא הצלחתי לעכל בהתחלה את
הזכייה, זה לא עשה לי כלום, אני חייב להודות, תהיתי כל הזמן,
מישהו האיש הכי חכם בעולם?, איך הוא?, ומה הקטע שלו?.
יום אחרי יום, ככל שהשעות נספגו באוויר, והתאריך היה מוקף
בעגול על לוח השנה, הסקרנות שלי עלתה לשמיים, התחלתי לקחת את
העסק ברצינות.
באותו יום הלכתי לספרייה של הקמפוס, לקחתי ספרים על כל דבר
בעולם, פילוסופיה, פסיכולוגיה, פיזיקה, כימיה, גיאוגרפיה,
היסטוריה, ספרות, ביולוגיה וכ"ו וכ"ו, וכ"ו.
במשך כל השבוע לא יצאתי מהבית, לא הצלחתי לחשוב על משהו אחר
מלבד האדם הכי חכם בעולם, קראתי בפרים מעלות הבוקר, ועד השעות
המאוחרות של הלילה, בקושי ישנתי, באותו שבוע רמת הקפאין בדם
שלי עלתה מעל לתחום המסוכן, כמעט ואושפזתי פעם אחת.
היום הגיע, הייתי מתוח מ5 בבוקר, שסיימתי את הספר האחרון
שלקחתי, הרגשתי בתוך תוכי שאני מוכן, שאני הולך לשוחח עם האדם
הכי חכם בעולם, בטח נדבר על מהות החיים, ושאלות לא פתורות
אחרות.
נכנסתי למכונית, השעה הייתה 8, נסעתי לכיוון ירושלים, לא הייתי
רחוק, מרחק של חצי שעה בערך, ניסיתי לא להתקע בפקקים.
הגעתי - המלון, כפי שכולנו מכירים אותו התנשא מעלי במלוא
יוקרתו והדרו, שטיח אדום היה פרוס, ומליון לימוזינות וניידות
שידור היו פרוסות בכל מקום מסביב, מיטב האליטה בארץ, כולל שרים
וחברי כנסת בכירים הגיעו כדי לחזות באדם המופלא הזה, אדם שיודע
הכל, סוף סוף אפשר לדעת מה הדבר הנכון לעשות.
שהגעתי פנימה, אור הזרקורים היה עלי, כל המקרופונים נדחפו לי
לפה, ושאלות מטופשות החלו לטווח אותי זאת אחר זאת, העיתנואים
לא הסכימו לעזוב אותי, כמו עלוקות, עד שבאו איזה שלושה איש,
והבריחו אותי לחדר צדדי בפינה, מעין מסתור, שם ראיתי אותו
לראשונה, יושב עם סנדלים ומכנסיים קצרות, משקפיי שמש וגופייה.
"שלום, נעים לי מאוד, אני אוגוסט, אוגוסט קול".
הוא לא ענה, רק ישב ושתק.
אחד שעמד לידו, נראה לי כמו יועץ או איש פמלייה, פנה אלי ואמר,
"אתה יכול להתחיל לדבר", אני לא ישקר, באותו רגע זה נראה כמו
פקודה, הרגשתי לא בנוח, משהו פה לא נראה לי בסדר, אני ציפיתי
לאדם זקן, עם משקפיים, וחליפת עסקים, במקום זה קיבלתי איש
מהרחוב, באמת תהיתי על הדבר.
לאחר שתיקה של שנינו שערכה בערך חמש דקות, התחלתי לדבר.
שאלתי אותו שאלה אחר שאלה, זרקתי מה שאני יודע, דיברתי איתו על
נושאים פוליטים, כלכליים, היסטורים, תרבותיים, מדע וטבע,
דיבתרי איתו על ספרי מופת שנכתבו, כל החוקים בפזיקיה ובכימיה,
כל התיאוריות, הכל.
אחרי שעה שדיברתי וזרקתי כל מה שאני יודע, ניגש אלי היועץ שלו,
והודיע לי על סיום הפגישה, הודה לי, והראה לי את היציאה.
כשהגעתי הביתה, לא הפסתקי לחשוב במשך כל הזמן על אותה הפגישה,
הדבר נראה לי מוזר, כאילו הבן אדם לא יודע כלום, אבל אז זה הכה
בי, בזמן שראיתי איזה תוכנית בטלויזיה, זה הכה בי - אני דיברתי
על כל הדברים בעולם - והבן אדם פשוט שתק, אז, רק אז, הבנתי למה
הוא האיש הכי חכם בעולם.