בבריכת השחייה העירונית של דימונה, יש זקנה אחת ששוחה באלכסון.
וזה דווקא לא קשור לכור של דימונה. אם כבר, אז אולי זה קשור
למספר שכתוב לה על היד. פעם כשהייתי קטן שאלתי את אבא שלי,
שמנקה שם את הבריכה, מה זה המספר הזה שכתוב לה. אבא חשב קצת
וענה שלפני הרבה זמן, כשהיא הייתה צעירה ויפה, הרבה בחורים
ביקשו את מספר הטלפון שלה, עד שיום אחד נמאס לה, והיא פשוט
חרטה אותו על הזרוע. אבל אני לא מאמין אף פעם לאבא. הוא משקר
לכולם. אפילו לאימא. אפילו לרותי החברה שלו, שחושבת שאבא הוא
סתם דוד שלי.
מה שהכי מוזר בזקנה מהבריכה של דימונה זה שהיא אפילו לא שוחה
באלכסון, היא בעצם צפה. אולי בגלל זה היא אף פעם לא מתעייפת:
היא כבר במים לפני שכולם מגיעים, והיא עוד שם אחרי שכולם
עוזבים, אפילו אחרי אלה שנועלים. והיא לא אומרת כלום. פשוט צפה
לה. הרבה פעמים רציתי לשאול אותה למה היא ככה. למה יש לה מספר.
למה היא צפה ולא שוחה. למה היא לא מתעייפת. ולמה. למה, למה,
למה- תמיד באלכסון.
אתמול כשהגעתי לבריכה היו שם המון שוטרים וגם אמבולנס אחד. היו
גם הרבה אנשים רגילים שנראו מאוד מבוהלים. הדלת של האמבולנס
הייתה סגורה, ואף אחד לא היה במים. אפילו הזקנה נעלמה.
למחרת, כשקיבלנו את העיתון הבייתה, הייתה לו כותרת נורא
מוזרה:

"אתמול, במבצע משטרתי מוצלח, התגלה כי כבר מעל לחמש שנים
מוחזקת בבריכת השחייה של דימונה אישה מתה
(המשך בעמ' 2)"