נפש נולדה לתוך מלחמה, נפש שנולדה מתה חסרת כל צלם אנוש וכל
זיק של חיים בתוכה, נפש שנולדה בין הקרון של הגמדים לבין הקרון
של התאומים.
איך שנולדה בא ה"רופא" לבדוק אותה ואת אימה, "קשרו את שדייה!"
ציווה הקול הקשה והדק של אותו "רופא", מטרת ניסיו החדש היה
לבדוק כמה זמן יכול תינוק רך אשר רק נולד, נפש תמימה שכזאתי,
לחיות ללא אוכל.
במשך ימים, ולילות, בכי התינוקת לא נגמר אך נבלע בתוך הבכי
העמום והקר של אימה שבעזרת כוחותייה האחרונים למרות שאפיותיה
למוות מהיר הצליחה לדחוף דברי מאכל מפה ושם לפה תינוקתה.
האם, שוכבת שם, סדוקה ומפורקת, מקללת את אותו יום שהיא ובעלה 9
חודשים לפני ביצעו את המעשה הכי קדוש בספר באותו ערב קר, אבל
לא בגלל מצבה היא, אלא בגלל המצב שהנפש, התינוקת שלה נולדה
אליו.
לאחר כ-10 ימים שנראו כנצח נצחים חזר ה"רופא" לחדר בשביל למצוא
נפש ריקה בגוף חי, התינוקת בעזרת אימה ובעזרת תושייתה הצליחה
לשרוד את הימים הקשים האלה, אך נפשה מאסה בה ללא עוררין.
"שניהם למוות, אין לי עוד צורך בהם!" ציווה קולו של ה"רופא",
"מחר בבוקר קחו אותן!".
לילה של בכי, אך לא רק של עצב אלא גם של אושר עבר על שתיהן,
מצד אחד סופן קרב אך מצד שני סופן אינו מר, אך לפתע בחשכת הליל
מלאך הופיע.
המלאך, בדמות של אחות, הביא ישועה, אם התינוקת תמות עד הבוקר
אימה תנצל ותשלח לעבודה, אך מחיר החופש והחיים מותנה במוות
אחר.
מלאך מציל או מלאך מוות?
בבוקר, מצא ה"רופא" את האישה שוכבת ללא התינוקת, התינוקת כך
נאמר לו נמצאה מתה בבוקר, האישה נשלחה לעבודה ושרדה את אותה
מלחמה... גופה שרד לפחות.