הוא מתפלש בתוך הקצב.
רוצה להתקרב אליה, לעקוף אותה
הוא לא יודע, לא מבין.
הרגליים שלה שותות את הקצב
היא ניזונה מהתנועה הזאת
ומהצחוק, חוסר מודעות.
היא שכחה, עדיף לה ככה
לא לזכור.
והאדרנלין הזה, והצחוק.
כולנו רוצים לגעת בשמיים
נסחפים בתוך הקצב, הצלילים.
אני לא יכולה לשכוח.
גם אני רוצה לגעת בשמיים
לצחוק בלב שלם
לרקוד
להסחף.
בשבילי דברים לא יחזרו לקדמותם.
אני רוצה לצחוק אתם כמו פעם.
רוצה לצחוק כמוה, לא להזהר.
הכאב שהיא הרגישה
הפך לפחד שלי.
כולם צוחקים
ואני לא יכולה
לשכוח.
מוקדש לזו ששכחה
ינואר 2002 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.