תשאל את הילדים, יגידו,
איך זה כשבוכים..
שוב הכביש סואן מרגשות מלוכלכים..
שתיקה קלה בלאט, צועקת
הלם של דמעות...
שוב סוער דומם בתוך נהר של חזיונות..

אני הייתי שם, כפות, פצוע,
נסחף לתוך הלא ידוע,
שר בצימאון!!..
נשאר בתימהון..
טבע בדיכאון..
מושפל משיכרון...
מושפל.. משיכרון...

תשאל את הכוכבים, יזכירו,
איך זה כשנופלים..
מבט כאוב אחד אל תוך מצלול של הרגלים..
דמעה קטנה אחת, בוערת,
ים של משעולים..
ים של כשלונות פתאום נופל כמו מפלים..

אני הלכתי שם, ימים, לילות,
נוגה, מוכה במחלות,
וקול רועם חזק!...
פתאום אני נחנק..
פתאום הכל חמק..
חיי הפכו משחק..
חיי.. הפכו.. משחק.

חייל קטן עם קול גדול, בדרך החיים, נופל,
מוחה דמעה שכוחה,
שתם כוחה,
לקצור שמחה,
אך הבטחה,
לשוב הביתה בבטחה,
לשוב לחיק המשפחה,
מחזיק אותו, וקם, ברעד,
אבא יברך כל צעד -
שוב בוכה דומם,
שוב בודד, נלחם,
שוב צועד אי שם,
שוב נופל וקם..

שוב שוכב, נרדם..