זה התחיל מזה שדניאל נפלה מהספה ונחבטה ברצפה.
בעצם, זה התחיל מיום חמישי של שבוע שעבר והמשיך לסידרה של מצבי
רוח מוזרים שחויתי בפעם הראשונה (בלי השפעה של שום חומר מכל
סוג, אולי חוץ מקולה)
אז היא נחבטה ברצפה, ואחרי זה עזרתי לה להיגרר חזרה לספה.
"ילדה אוכלת שוקולד כפייתית שכמותך" הפטרתי.
היא חזרה לעולם החלום ואני נשארתי בזה של המציאות (או משהו
כזה)
עם קטעי שיחות של בוקר שאחרי "אפטר" של רוקי.
משהו על טריפ שאתה מקבל מזה שאתה שותה בו זמנית וודקה עם
אשכוליות ביד אחת ונס קפה בשנייה.
ועוד משהו על זה שניצן סיים את סדר פסח בלחלוק ג'ויינט עם
הדודה.
הייתי בפונקציה הזו ואני כנראה גם אחזור אלייה גם חודש הבא,
אולי אפילו שבוע הבא אם הכל יסתדר.
זה פונקציות של שבת, או יותר נכון מיני פונקציה של שבת בבוקר.
זה מלל שנכתב מתוך ישנוניות עירנית או אולי עירנות ישנונית,
תחליטו אתם מה היחס בין ההזוי למצוי פה, בהקשר למלל הזה ובהקשר
לכל השאר. גם אצלכם באישי.

                              (לא לקרוא בין 2 ל-4 לפנות
בוקר)

                                                     
מורבידי, למרות הכל.