הרוח לוקחת אתה את הזמן. הזמן הוא זמן ה... הוא תמיד זמן ה...
ואולי עכשיו בכלל זמן הרוח. רבותיי, קחו עמכם מיטלטליכם וצאו
החוצה מן הבתים, מן החנויות, מן המשרדים, צאו כי הרוח לא תחכה.
צאו, פן ייקר לכם, פן תישארו בודדים, עלובים, בקור הנורא של
החורף הבלתי-נגמר הזה.
יש האומרים כי הרוח באה מן המזרח, יש האומרים כי זוהי רוח
דרום-מערבית, אך כולם יודעים שאין זה משנה. הרוח תנשוב באותה
העוצמה, והעלים ייסחפו אחריה באותו החוזק, כל פעם לכיוון
האחר.
בכל עיר, בכל הר, בכל שדה, בכל יער- הכל ירימו ראשיהם, מוכנים
להיגזל ממקומם על-ידי הרוח. הרוח אינה קרירה, היא מחממת, כיוון
שכל העלים נישאים עמה.
ואז תגיע הסערה. ובסערה לא כולם ישרדו. בסערה יישורו העלים
מכל העצים, וירצו להצטרף, לא יירתעו מברקים ורעמים. הברקים
יבריקו והרעמים ירעימו, אך איש לא יירתע, כולם יידעו כי
ההינשאות ברוח מגנה עליהם, והיא שווה את הכל.
עלה אחד ייפגע, אחריו קצה זרד, אך הרוח החזקה לא תיתן לשמוע.
אחר-כך גזעים שלמים יחלו להיכרת, אחר-כך יתחשמל חוט ברזל,
אחר-כך ענפים יחסמו מטוסים, והתנועה תחל להאט. עלים יתחילו
להתעופף למקומות אחרים, לנחות לקרקע ולהתרומם שוב, לסירוגין.
מספר עלים ידבקו במעופם, אך אז יגיע הגשם. טפטופים זעירים
יהפכו מהר למבול אימתני, חזק, מנחם, והענפים יוכרעו ארצה,
רטובים עד לשד שורשיהם.
הגשם ישטוף את כל הזוהמה, הענפים השבורים, העלים הקרועים.
ולמחרת, הו אותו למחרת מיוחל, תזרח השמש, ולרוח לא יהיה זכר
מלבד כמה ענפים שבורים, סדוקים, שקטים. הארץ תהיה נקייה
ושלווה, האביב יגיע על פריחותיו הנפלאות, האדמה תכה עצים
ושורשים, ובקיץ ישרור שקט דק. הרוח הראשונה של הסתיו תגיע
בהפתעה, אך לאט לאט יתרגלו גם לרוחות, וכבכל שנה, בכל מקום,
ואל כל מקום, תגיע הרוח החזקה והאימתנית, והעלים ישמחו
להצטרף.
פה גדול, שפתח לפני רגע את פיו כדי להשיב את הרוח שהגיעה, יצחק
באותו הרגע צחוק גדול. וכבכל שנה, הרוח תבלע ברעשה
משתק-האוזניים את קול הצחוק הגדול. |