"טליה, את חייבת להבין..
זה כבר יותר מדי זמן נמשך
ואי אפשר
נשברתי כבר
לא יכולה להיות פה
והבנתי שאם אני יעבור למקום אחר לא יהיה לי יותר טוב, כי הבעיה
היא בי ולא בסביבה.
ואם אני לפחות אוריד פרופיל, אזייף חיוכים ולא אתווכח
אולי איכשהו כל זה יעבור יותר מהר...
אני לא יודעת, מנסה
אולי משהו טוב ייצא מזה"

יעל אומרת שהיא לא יכולה להגיד לי שיהיה טוב כי היא לא מאמינה
בזה.

"תשמעי, גם זה שזה עניין של זמן לא הכי עוזר
כי מה עושים בינתיים?
לא אכפת לי מה יהיה אח"כ, אני אפילו לא מסוגלת לחשוב על זה
מה עכשיו, מה אני עושה עם זה, מתי זה ייגמר, מתי אני אתחיל
לחיות כבר..
לאף אחד אין תשובה...
אין כבר למה לצפות
אז לא למות
אבל גם לא לחיות
אז מה קורה בסוף?"

יעל היא ילדה כזאת אמיתית. תמיד אומרת את מה שיש לה להגיד ולא
אכפת מה אחרים יגידו. הלוואי שיכולתי להיות כמו יעל. אבל יעל
בוכה.. כי כואב.

"כשהיא מחייכת גם אני מחייכת
וכשהיא עצובה אני לא מבינה
איך אפשר להיות עצובה
כשאת הילדה הכי יפה בגן?"