אתה יודע לפעמים בא לי לדפוק לך כדור בראש. ואני מספרת לך את
זה ככה, בלי להתבייש בכלל כי אתה מה שנקרא חבר אמיתי. או
שלפחות חשבתי ככה..
כל פעם מחדש לגלות מי אתה או מה אתה, ולדעת-לא לדעת אם זה
באמת-לא באמת. אם כדאי לי או עצוב לי ולפעמים, ממש לפעמים גם
שמח. איזה משפט או הערה קטנה שיכולים לשנות לי את כל היום.
לטוב או לרע. ואתה גם שינית את החיים שלי אתה יודע את זה? מי
אם לא אתה..
גורם לי להתאהב מחדש
להתאכזב מחדש
ממך
וממני
ומכולם.

"ויש לי כוכב שקוראים לו על שמי,
והרבה כוכבים שנדלקים בשבילי..."

ולבכות שוב. בגללך ובגללם שהם לא מבינים..ומי אני בכלל? איך
אני מצפה שמישהו יבין אותי כשאני בעצמי לא מבינה? אולי עדיף
שלא תנסו כי זה כבר אבוד.
אתה ידעת איך הרגשתי,אתה ידעת הכל עליי שזה יחסית הרבה למישהי
כמוני. אני מחפשת את האמת שבי ומתקשה למצוא.
אמרת שאני לא מדברת מספיק, שאני סגורה בתוך עצמי ושאני חייבת
לשחרר את הרגשות שבפנים "תתחברי לרגשות שלך". אני אנסה וזה לא
יעזור שתמשיכו להגיד את זה. אבל אני אהיה לארג'ית ואנסה,
בשבילך, כי אני מעריכה אותך עוד איכשהו.
- "אני לא מבין תנסי להסביר"..
- "אני לא יכולה כי אני בעצמי לא מבינה"
- "אין כזה דבר שאת לא מבינה את עצמך את פשוט לא מדברת, לא
נפתחת מספיק"..

ואני, תמימה כל כך, טיפות אופטימיות אחרונות שנשארו בי מתנפצות
לשלולית גדולה ואדומה, טיפה אחרי טיפה... טיפות של עצב של כעס
וטיפות כבדות במיוחד של כאב. ואני - נקייה מכל רגש מרגישה
חדשה, עכשיו, כשאני כבר לא כאן.