אני מסתכל בהשתקפות של עלי הכלנית על אדמת הארץ,
שכל כך אהבת.
אני רואה את פניך משתקפות בימת הכנרת.
אני רואה את חוסנך בעצי האלון, האלה והשיטה.
עיניך ששיוו לך מראה כל כך נערי, בתולי.
צחוקך שהרעיד ברוח הסתיו את החצב המתנשא.
קולך כנגינת הפסנתר שהרטיט ליבותיהן של נערות לבושות
תכלת וארגמן.
אחי שלי. אחיי שלי. אהבתך. אהבתכם.
אקורד לא ברור ולחן עמום.
הוי, ארצי מולדתי- מה בך. מה בך- מגן משולשיים,
מגן אמהות שכולות. מגן אחים. מגן אחי.
חרב לאת וחנית למזמרה, זאב אוכל כבש
ונמר בגדי לא ישבע.
אומרים תקווה יש בעולם. ואני אומר בשלוי,
בל אמוט לעולם. בל נמוט לעולם.
חזקים אנו ונוכל. אל נאבד התקווה!
חיזקו אחיי.