צ'רלי היה עקרת בית, והוא היה מאושר. היה לו חתול, סנדלים,
פוני ומטאטא, והוא היה מאושר. הוא עבד בצוות הווי ובידור באיזה
בית ספר מקומי. המנהלת הייתה איזה אחת עם פלסטר על האף. כל יום
בבוקר היה קם, מאכיל את הילדים ואת המטאטא, ושולח אותם לבית
הספר. לחתול הוא החליף מים באקווריום, ותידלק מחדש את הסנדלים,
תוך כדי זמזום עליז. הוא תמיד היה מזמזם כשהוא עבד,
פנמפנמפנמפנמ הוא היה ממלמל לעצמו.

אבל היו דברים שמנעו ממנו להיות מאושר, כמו כתמים שקשה להוריד,
ופירות, הוא לא אהב פירות. תמיד כשהוא היה רואה תפוז הוא היה
שם רייס וזורק אותו בעוצמה על הפינה של הקיר עד שהוא היה
מתפוצץ. ופרציפלורה? הוא שנא את זה, רק לראות את הפרי הזה גרם
לו לרצות לשכוח שהוא צמחוני.

כן כן, הוא צמחוני. כשהוא היה רואה קונפה מיד הוא היה צועק
עליה שתקום, זה היה כמו רפלקס בשבילו. זה בגלל מה שקרה כשהוא
היה ילד קטן חסר דאגות שמתרוצץ במדרונים המושלגים ובפיורדים
הכבירים בשבדיה: יום אחד הוא טייל שם ופתאום ראה יען מסתכלת
עליו. המבט שלה היה מפחיד, ומאז התמונה הזאת תקועה לו בראש.
הקונפה שבאה והתיישבה ליד היען זה מה שבאמת הפחיד אותו, ועיצבן
את היען. "קונפה! קומי!" הוא צעק, אך זה היה מאוחר מדי. היא לא
קמה, וזה השאיר לו צלקות לכל החיים. הכל קרה מהר, באיזה חמש
דקות, אפילו שתי דקות. ואז זה קרה עוד פעם, וחזר על עצמו שוב
ושוב כמו שנגיף נכנס לתוך חיידק ולתוך אתרי פורנו. מה שקרה היה
דפוק.קום. מזל שזה לא היה קוף, הוא פחד מעסקי קופים, או
בעברית: מאנקי ביזנס.

הוא ניסה לשכוח מהכל, אבל לא הצליח, תמיד זה הזכיר לו, בעברית
ובאנגלית גם יחד, לפעמים גם בערבית.
מזל שהוא לא גר בקלאנסואה. תמיד היו שם שיטפונות, ומורים
שיודעים הכל. הוא גר במלוכה בשם כוכב יאיר, אבא שלו היה קבלן,
ואימא שלו הייתה לבורנטית, ואהבו אותה. תמיד היא חזרה עם פרחים
ובריסטולים ענקיים. "אנחנו אוהבים אותך" היה כתוב שם. תמיד
חבריו התנהגו אליו כמו לחיית מחמד. היו נותנים לו כאפות על
הידיים, שופכים לו חומרי חימצון על השיער, מרימים לו את
המכנסיים מעל הגרביים. לפעמים הם גם התחפשו אליו, לא בצורה
מעליבה, פשוט היו ממש ממש ממש דומים אליו, רק בלי הקטע של
המכנסיים והגרבים.

בעצם, הוא לא היה כל כך מאושר.
וגם לא עקרת בית.
וגם לא קראו לו צ'רלי.
לא נורא, יעבור לו, כי אחרי הכל, בכל דור ודור חייב אדם...
לא, לא משנה בעצם.

נכתב על ידי:
אסיף אלפרוביץ (אסיף אל)
ויעקב דר (אלגנט קראפ)