הם מקיפים אותי
סובבים סביבי, מצופפים
הם חונקים אותי
זה כל מה שהם מנסים לעשות
אפילו לא מנסים להקשיב לתחנוני
ילדה קטנה ומיואשת,
העיקר בשבילם שאני
פגיעה, והם לא מפספסים את
המטרה, כמו חצים הם ננעצים
בעורי הרך, כל מה שנשאר לי זה חוסר
בתקווה, חוסר באמון, חוסר
באהבה, חוסר באנשים שהכי
חשובים לי בחיים אשר כעת
כועסים עליי ולא בוטחים בי ולא
שמים עליי יותר כי אני סתם ילדה
קטנה ופגיעה ומפוחדת ועצבנית
ששדים חונקים אותה ללא הרף ואף אחד
לא שם לב למה שקורה איתי כי
לאף אחד לא אכפת ממני ואף אחד
לא יכול להבין אותי כמו שהנייר
יכול וכל הזמן השדים רודים בי גם
באושר שנשאר רחוק וגם בעצב שכעת
קרוב ופשוט לילדה הזאת כבר
אין כוח להמשיך במאבק המתמיד
שנקרא ה"חיים" ופשוט לחיים
שנאבקים בילדה מאבק מתמיד אין
כוח אליה, אז הילדה הפגיעה מחליטה
שדי, עוזבת את השדים, את החברים
שאין לה ואת האהבה שאין לה ואת
האמון שאין לה ואת הביטחון שאין
לה ופשוט עוברת לעולם אחר שבו
יש רק עיגולים זהובים מעל הראש ובו
אין שדים, רק רוחות טובות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.