משקיעה לזריחה,
הם אומרים לי - "לא",
אסור לגעת - מותר רק לראות,
כך אמרה לי הלבנה,
והשמש, כן בבוקר,
צחקה לי בפנים.
מאחורי חלון זכוכית ,
מה בודדה גופתי.

וציוץ הציפורים, ומשב הרוח,
הפכו לחלום - להערצה,
לשכב דומם על המיטה,
להתבונן אחוצה,
ולבכות,
כי אין עוד,
ומעולם לא היה,
זאת אשמתי,
קללה לדורות,
לעולם לא אוכל לגעת,
רק לראות.