כשעצוב לי ואני רוצה לבכות,
כשקשה לי ואני לא רוצה לחיות.
כשהייאוש גובר על השמחה והצחוק,
כשאת הזיכרון הזה כבר אי אפשר למחוק.
כשכואב לי מתחת לכל השכבות,
כשהדמעות זולגות עמוק בפנים ברבבות.
אני רוצה להוציא את הכל, לדבר, לשחרר,
אבל אני עוצר, מהרהר וזוכר...

שאני גבר, וגברים "לא יכולים" לבכות...

למה גברים "לא יכולים" לבכות?


שיר זה נכתב ללא שום קשר לכותב. למרות שבחלקו הינו נכון לכל
הגברים!
(יצירה זו מוקדשת ליוצרת "טושטוש שרון" שהביאה לידיעתי את
האתר!)