ישבתי בשדות הפרחים הבודדים, מחייכת אל השמש כשהרוח הקלילה
מלטפת את עליי. חושבת על העולם שאולי השתנה. יום אחד הסתכלתי
סביב וראיתי פרח דומה לי במעט. "שלום" אמרתי לו בשפת הפרחים.
סיפרתי לו על אור השמש שנותן לי חיוך ביום ואת הכוכבים שזורים
עלי אבקה בלילה. הוא סיפר לי על עולם אחר. על עולם שדי היה קשה
לי להאמין שקיים. עולם מוקסם שבו אפשר להפוך לפרפר. "בעצם",
אמרתי, תוך כדי שהסתכלתי סביב, "אנחנו כבר לא בשדות הפרחים
הבודדים". הלילה הגיע והחושך איתו. הכוכבים האירו מעט ובמקומם
באו מחשבות . "מה קרה בעצם? לאן נעלם העולם?" שאלו אותי
המחשבות. " הבטתי בהם בתמיהה וניסיתי לברוח כי לא היתה לי
תשובה. עצמתי את עיניי אך זה לא עזר. המחשבות שניטפלו אלי כמו
יתושים, לא עזבו אותי לילות רבים . העצב החל ממלא אותי, ואיתו
גברו המחשבות. "אולי חזרתי לשם" אמרתי בליבי מלא הצוף. היום
הגיע , זרחה השמש שוב אך אורה היה עמום, כבר מאן להעלות חיוך
על פניי. ניסיתי לחייך, אך זה היה קצת מזויף. עננים החלו
ממלאים את השמיים. אפור אפור אפור אפור אפור אפור אפור...
"דייייייייייייייי" צעקתי, "איפה אור השמש ? איפה הכוכבים??".
ימים אפורים, ימים קודרים. ניסיתי לחייך לזכר ימי השמש, אך
הצבע האפור של העננים האפיל עלי, כאילו הייתי שלולית בוץ קטנה.
ואולי אני כבר לא פרח? איך אני יכולה לדעת עכשו?. עצמתי את
עייני הכבדות . שמתי לב שהחלתי לקמול "כן, הייתי פרח".....
לילה אחד, ראיתי פיה קצת מוזרה ויפה בזמן שהתהלכה על הקרקע.
הבטתי בה בחיוך מוזר. היא לקחה חופן של קרם כוכבים בידה ומרחה
על עיניי הקמולות. היא אמרה לי "תשני, המחשבות לא יהיו איתך
היום". קמתי בבוקר, עם חיוך קצת מטופש ואת הפרח שפעם הכרתי
לידי, אבל הפעם היה לו מראה שונה. כבר לא היה לו עלי כותרת,
וגם לא גבעול. היה לו 5 קודקודים רכים וחיוך מקסים. "שלום שוב"
אמר בשמחה מרוגשת. הבטתי אליו בחיוך מוזר ושאלתי "אני פרח?" .
הוא הסתכל אלי במבט נוצץ ואמר " את לידי". שפתיי התעקמו במעט
לנוכח התשובה. "הפיה" אמרתי "איך היא עשתה את זה?, תוך לילה
אחד נעלם הגבעול...... איפה השדה, איפה הפרחים שאף פעם לא
פגשתי? איך הכל קרה?" לפתע באה והתיישבה על קודקודי הימני
ואמרה "זה לא משנה איך, העיקר שזה קרה". "אבל אני מאושרת, הלב
בצורת כוכב שלי מאושר.... איך עשית את זה?" הסתכלה עלי, עברה
לקודקוד השני ואמרה.... "זה את, אבל תודה". חייכתי חיוך
מקודקוד לקודקוד והיא בנתיים עופפה לה במעגלים לקראת חברה
המכונף. לפני שעופפה לה הרחק פיזרה אבקה באויר בצורת לב ענק
ונראה שנעלמה מאחוריה. הבטתי לכוכב ששהה לידי בחיוך ענק ונתתי
לו כוכב קטן שהיה בתוכי. כשהבטתי , ראיתי שהיה לי את הכוכב שלו
כבר הרבה זמן... מזמן, רק עכשו הוא זורח במלוא העוצמה.