אלה בר-גולדג / מראות |
חלונות הראווה שברחובה
הראשי של העיר
מבזיקים אליי את דמותי.
אני ממהרת להסיט את עיניי
מפחד שאראה את חיוכו
של העומד לידי,
כשהוא מנפץ את הזגוגיות
ומפזר עצמו סביב.
בינתיים קירות הזכוכית
עומדים. שקופים וחזקים,
מניחים לזבנית לנגב במרץ
כתמים וטביעות אצבעות.
הלא רק הבוקר הם הונחו
בידיים מזיעות
במקום אלה שכרעו
תחת עומס המוות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|