אני מתיישבת בכורסא האדומה שלי. נשענת אחורה. עוצמת את
העיניים. מתמכרת לצלילי קאמל הבוקעים מהמערכת. קאמל ב2000
וואט, מה יכל להיות יותר טוב? הפלאפון מצלצל. אני מכבה אותו.
לא טורחת לבדוק מי זה היה.
לוגמת מהתה שלי, משעינה את ראשי על החתולה הכי יפה בעולם.
נרדמת בהקיץ... כאילו אני לבד בעולם. כאילו כרגע מחבל מתאבד לא
עושה דרכו לאיזה מסיבת טראנסים במרכז ת"א. כאילו אין לי
חשבונות לשלם עד מחרתיים בערב. כאילו אני ילדה תמימה שחיה
בעולם ירוק, שקט, ורגוע. כאילו המערכת שואבת אותי לעולם ממנו
בוקעים הצלילים המדהימים האלה. כאילו טעם האשליות המתוקות האלה
לא ייגמר לעולם. הראש שלי ריק, ובו זמנית אלפי מחשבות מתרוצצות
בו. אני שואפת את העשן הסמיך לריאות, ונושפת. ושוב שואפת, ושוב
נושפת. ושוב לוגמת מן התה.
אוויר המזגן החמים, עוטף אותי, ומטשטש את חושיי שכבר לא חדים
במיוחד ממילא. המנגינה סוחפת אותי למקומות אחרים, מדהימים, לא
קיימים. בלי מילים, בלי הפרעות, כמו חלום מתוק. לפתע צליל זר
ומציק. לוקח לי כמה שניות לקלוט מאין הוא בא. שיט... טלפון.
אני פוקחת את עיניי, ומיישרת את מבטי לעבר השעון שניצב דומם
מולי. וואו, איך שהזמן רץ... כבר עברו 40 דקות.
אני שולחת את ידי לעבר הנורה המהבהבת ועונה. כאילו שיכורה, אני
מעכלת חצאי משפטים. מילים בודדות. הברות קטועות.
"אני אוהב אותך..."...."היינו טובים ביחד"...."בלעדייך
אני.."..."לא מאמין שלקח לי..."..."זה מה שרצית..".. העשן
הסמיך מרקד במעגלים מעליי.. האפר צונח על הכורסא..על
השטיח...ואני בכלל לא שמה לב. בכלל לא שמתי לב לכל מה שקורה
סביבי. בכלל לא שמתי לב לרמזים, לסימנים, לכל מה שהיה, פעם, כל
כך מוכר. והרי עכשיו, אני אמורה להיות מאוושרת. לצהול ממש. סוף
סוף קיבלתי את אשר ייחלתי לו לאורך זמן כה רב... החלק האחרון
בפאזל שלי. פאזל שנרקב מרוב דמעות. פאזל ששינה צבעו, מחמת האבק
שהצטבר עליו. פאזל שהיה כל כך קשה להרכיב...
"את שם?"... אני נזכרת.
אני מאמצת את חושיי, מכרכרת בגרוני, מעבירה בראשי שורות
שניסחתי חודשים שלמים בראשי. השורות שמעולם לא היו אמורות
להיאמר, שורות שהיו, כביכול, חסרות שימוש ומשמעות, אך אני לא
מאמינה למשמע המילים שבוקעות מפי... "לא... לא".  
כואב להבין שהתגברתי. כואב להיווכח שזה נגמר.
אני מנתקת. מכבה את המערכת. זורקת את הסיגריה. קמה מהכורסא.
מתלבשת. נועלת מאחורי את הדלת, ויוצאת לחנוך את היום הראשון של
שארית חיי.