[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








כל פעם שאורן היה עולה על מטוס הוא היה שואל את הדיילות שאלה
אחת. ככה הוא החליט מה לעשות בטיסה שעליה עלה. והרי איך עוד
יחליט?



הסיפור שלנו מתחיל עוד בשנות השבעים כשאורן היה צעיר, תם, רך
וגם בן 6. ההורים החליטו שהגיע הזמן לחופשה בפלורידה וקנו
כרטיסי טיסה שבעה וחצי חודשים מראש, ליתר ביטחון - ככה זה עם
משפחות פולניות.
את המזוודות הם ארזו חצי שנה לפני הטיסה גם דאגו ליידע את ההוא
שמחלק עיתונים שהם לא יהיו בבית. את רשימת המתנות לדודים
ולדודות הם קיבלו חמישה חודשים מראש וכעבור שבוע כל המתנות
נקנו בסופר השכונתי, נארזו בניירות צבעוניים וחיכו לשובם
מהחופשה שעדיין לא יצאו אליה. ההורים של אורן תיכננו הכל מראש
ולא השאירו שום דבר ליד הגורל. הכל היה טוב והכל היה יפה. הם
חשבו על הכל. חוץ ממה שהציפיה תעשה לאורן.
במשך השבעה וחצי חודשים שהיו בין קניית הכרטיסים לטיסה עצמה
אורן השקיע את כל מרצו במטוסים. הוא כל כך התלהב מהרעיון לטוס
שהתחיל לסחוב איתו מצלמה וכל פעם שראה אווירון או מטוס בשמיים
היה מצלמו. כל פעם שאורן ראה בעיתון את המילה "מטוס" הוא גזר
אותה והדביק אותה על בריסטול מיוחד שהכין. אורן התאהב ברעיון
התעופה.
הדבר שאורן הכי רצה לראות במטוס היה הקוקפיט - תא הטייס. הוא
רצה להיות כמו הילדים בסרטים שהביאו אותם לראות את הכפתורים
שבקוקפיט (זוהי הסיבה האמיתית לאובססיה שהיתה לאורן לגבי
הקוקפיט - כפתורים - כל הילדים אוהבים כפתורים, או יותר נכון
ללחוץ עליהם, מה שהופך את הקוקפיט ל72 הבתולות של הילדים) ואת
הטייסים עצמם. הוא התאהב ברעיון וכל הזמן נידנד לאמו "אמא -
כשנטוס אני אוכל ללכת לקוקפיט?" שאל שוב ושוב. התשובה הנצחית
של אמו היתה - "אם הטייס ירשה."



אז בא היום המיוחל - הטיסה.
אורן כל כך התרגש. כשעלה למטוס ניסה להציץ דרך הווילונות של
מחלקה ראשונה - אולי יראה את הקוקפיט המפורסם, אבל הוא לא
הצליח.
בשלב מסוים - אי שם מעל איטליה - נשבר לאורן ושאל את אביו:
"אבא - מתי הולכים לראות את הקוקפיט?"
"קוקפיט?" שאל אביו מנסה להתרכז בספר שהביא למרות ההסחה.
"אוף נו אבא - לתא של הטייס!"
"אה. לא יודע."
"אבל אני רוצה אבא - אני רוצה ללכת!!" התחנן בפניו אורן.
אבל אביו של אורן רצה לקרוא בספר ולא ענה. בתגובה אורן נהג
כרוב הילדים והחל למשוך בידו, להתחנן ולקרוא "א-א-ב-א-א.."
בקול הולך ומתגבר.
לבסוף התרגז אבא של אורן ורכן אליו:
"אורן - אתה רוצה להשיג משהו נכון? אתה רוצה להגיע לתא טייס
נכון?" שאל.
אורן הנהן.
"אז אתה צריך לקחת יוזמה אורן." אמר לו אביו, "הגיע הזמן שתלמד
איך העולם עובד. אתה חייב לקחת יוזמה - לעשות מעשה אחרת לעולם
שום דבר לא יעזור לך ואתה תוכל להמשיך ולילל לנצח." אמר וחזר
לקרוא בספר לגמרי בלתי מודע לחותם שהשאירו דבריו ועד כמה
השפיעו עליו. כי מרגע זה אורן החליט לקחת יוזמה.
אורן ירד ממושבו והילך בביטחה לדיילת, כיחכח בגרונו כדי להסב
תשומת לב ואמר בנימוס אך בתקפות: "אני יכול להסתכל בתוך תא
הטייס?"
הדיילת חייכה ואמרה שתלך ותבדוק.

עכשיו אני מזמין את כולכם להפסיק להאשים את אביו של אורן
במעשיו של אורן בעתיד אלא לתמצת את כל כעסכם ונטינתכם כלפי
הטייס רובי אהרונוביץ'. הוא האשם בכל.
"רובי?" אמרה הדיילת בעודה נכנסת לתא הטייס.
"כן חדווה."
"שמע יש לי כאן ילד קטן שמאוד רוצה להיכנס ולראות את תא הטייס
מבפנים  - אתה מרשה?"
"ילד קטן?" שאל רובי, "כמה קטן?"
"לא יודעת. אולי שש שבע בערך." ענתה לו חדווה הדיילת.
"מה זה מה שחסר לי - ילד מטומטם שיבוא לכאן ויגע במיכשור. את
יודעת שלפני שבוע התרסק מטום של חברת נמיביה אייר ליינס? מה את
רוצה שנתרסק כאן בגלל שאיזה ילד לחץ על כפתור לא נכון? תשכחי
מזה. תגידי לו לא!"
"בסדר." ענתה חדווה הדיילת בחיוכה הרגיל ויצאה מתא הטייס.

כשחדווה חזרה אליו ואמרה לאורן לא הוא לקח את זה קשה. הרי אבא
שלו אמר לו לקחת יוזמה והכל יסתדר.
כנראה שלא לקחתי מספיק יוזמה חשב לעצמו אורן. בטיסה חזרה
אקח יותר יוזמה!




בטיסה חזרה רצה הגורל ואורן טס באותו מטוס עם אותו טייס ולכן
גם בטיסה חזרה לא הצליח להגיע לארץ אהה... לקוקפיט המובטח
למרות שהפעם ניסה גם לשחד את הדיילת בכובע של מיקי מאוס שאביו
קנה לו.
אורן רק ישב מדוכדך בכיסאו וחשב לעצמו כנראה שצריך משהו רציני
בטיסה הבאה אקח עוד יותר יוזמה.

אבל אז העסק של אביו התמוטט ובמשך שאר ימי נעוריו לא ראה אורן
מטוס מבפנים.



בצבא יש שחושבים שאורן התגייס לחיל האוויר. הם טועים. אורן
התגייס לתותחנים והתמחה בהפעלת תותחי נ"מ. היתה לו גם שיטה
מיוחדת לעניין - במקום לפגוע כמו רוב האנשים בחלק כלשהו של
המטוס העיקר פגיעה אורן תמיד ניסה - וגם הצליח - לפגוע ישר
בקוקפיט.
אולי היה זה איזשהו סימן מחשיד שהיה צריך לעורר את תשומת לבם
של מפקדיו אבל זה לא קרה.
חודשיים לפני שחרורו מסדיר אורן ערק. לאחר כמה שנים הופיע שוב
הפעם בכלי התקשורת - הוא חטף מטוס של נמיביה אייר ליינס.
כעבור מספר שבועות של בריחה מרשויות החוק אורן חטף מטוס בריטי.
אחר כך אמריקאי. אחר כך צרפתי. אחר כך מטוס רוסי וכך הלאה
והלאה. מדי פעם חזר לארצות מהן כבר חטף כדי לחטוף עוד מטוס.
הוא זכור במיוחד עקב התקרית בה הצליח לחטוף שלושה מטוסים בו
זמנית שנעו במרחב האווירי של שלוש יבשות שונות.



ואז יום אחד הוא נתפס.
קצת לפני הוצאתו להורג ע"י כיתת יורים בעלת נציגויות של 47
מדינות שונות תפסו איתו ראיון שם הוא הסביר קצת את עצמו:
"כשאני עולה למטוס אני לוקח יוזמה. בדיוק כמו שאבא לימד אותי.
אני שואל את הדיילת אם אפשר להציץ בקוקפיט. אם לא נותנים לי אז
אני מגביר את היוזמה - פותח במעין משא ומתן -  ואם עדיין לא אז
אני מוציא את האקדח."



אתם מבינים, כל פעם שאורן היה עולה על מטוס הוא היה שואל את
הדיילות שאלה אחת. ככה הוא החליט מה לעשות בטיסה שעליה עלה.
והרי איך עוד יחליט?







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אם אין לחם נעשן
פארש.







פקד צדי צרפתי
סטלן בטלן
ביובש.


תרומה לבמה




בבמה מאז 6/4/02 3:06
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
זהר דרוקמן

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה