[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ג'ין גאיה
/
גלגול

היו לי חיים די טובים, גרתי בפרבר דרומי בצרפת, היה לי קוטג'
וגינה, 2 ילדים, עבודה טובה, בעל אוהב, אבל מאוד אהבתי לעשות
דברים שהיה אסור לי לעשות, אבל עשיתי אותם בסתר, בלי שאף אחד
יראה. אהבתי להצית את החורשה מחוץ לעיירה. אהבתי לקחת עוגיות
מהמאפייה הקטנה כשהזבנית הסתובבה, אהבתי להשאיר פתקים לאנשים
ולדמות את עצמי למאהב מיסתורי והם קיבלו רק שיברון לב מזה,
אהבתי לקחת אוכל מחצרות שכנים בשביל החיות שלי. דברים קטנים
ולא כל כך רציניים אך כנראה שמישהו למעלה חשב שמעשי האלו
גוברים על מעשי הטובים.
וכך מצאתי את עצמי בתור משהו על תקרה באיזושהי דירה בעיר אחרת
במקום לא מובן. הדבר האחרון שזכרתי היה ששכבתי במיטה ומסביבי
הרבה אנשים שאהבתי והכרתי, היו גם שלא אהבתי ולא הכרתי, והיו
גם שלא אהבתי אך הכרתי לצערי. אבל זה כנראה עבר, רציתי להצטער
בפניהם על מה שעשיתי, אך לא יכולתי יותר.
מלמעלה ראיתי כל זמן מסויים אנשים שונים נכנסים מעבר לדלת
היחידה שראיתי... כי לא בדיוק יכולתי לזוז...הייתי...צמח?!?!
נדמה לי שהייתי שם הרבה זמן, ראיתי המון אנשים כל פעם מישהו
אחר נכנס ואז יצא, הם דיברו בשפה מוזרה, לא הבנתי מה הם רצו,
הם גם לא דיברו אליי או עליי. הייתי רק דבר שולי ולא רצוי
אפילו במקום הקטן שלהם...
יום אחד שמתי לב שכבר אף אחד לא נכנס, עבר זמן מה ופתאום ראיתי
עיגול שחור מתקדם אליי הוא נגע בי, ראיתי את התקרה מתרחקת...
אני כבר לא על התקרה, כבר לא ראיתי רק דלת ראיתי הרבה... הייתי
בשמיים... אך לא הרגשתי כלום... כמו ציפור עפתי, ופתאום
נפלתי... נמחצתי הייתי בסביבה של הרבה אבק, בלי שמש, בין כל
התקרה... אך לא בגובה... כל התקרה הייתה רק ערמה של בטון
ושלי... היה לי קשה לנשום...
מישהו דרך עליי... איה... אני כבר לא בערמה... אני כבר לא
צמח... אז מה אני? ראיתי שמיים, עצים, חול, אבנים, אנשים... הם
דרכו עליי... זה כואב!!! פתאום זה כבר לא כאב... הם עדיין דרכו
עליי אבל לא הרגשתי יותר... לא הרגשתי כלום... פשוט שכבתי לי
שם... כנראה על הרצפה...  עם הרבה אבנים... הם אמרו לי שגם אני
אבן... שגם הם היו כמוני... שהם מבינים אותי... שאלתי אותם -
מה קורה עכשיו? הם ענו לי שכלום... פשוט נשארים שם... הם כבר
לא סופרים... פשוט מקבלים את זה! וזהו! אין לי אפילו צורך
להתעצבן, ולהתעצב, לבקש להיות משהו אחר... פשוט לקבל את זה...
ולהשלים עם זה...

לא קיבלתי את זה! רציתי לפחות לטייל בעולם, להיות מישהו! משהו!
לעשות דברים שלא הספקתי לעשות בחיי האנושיים... קפצתי...
נכנסתי לנעל של ילד קטן. בבית הוא הוציא אותי והגעתי לביוב...
שטתי במים, לא הרגשתי גועל... נשפכתי לים... חברה של אבנים
לקחה אותי עם עוד הרבה אבנים שבאמצע מסעם בעולם, סיפרו לי
סיפורים שונים על מקומות מדהימים בעולם. ואני רציתי גם, שאלתי
אותם איך הם הגיעו לשם... הם אמרו לי שמגיעים בשקים של
אבנים-חצץ לכל מיני מקומות ומשם תמיד נשלחים למקומות בעולם -
למפעלים ועוד מקומות וחוזר חלילה, ואני חשבתי - איזה כיף גם
אני יטייל בעולם ואפילו בלי שום מאמץ. ואז שמו אותי בשק של
אבנים, בדרך במשאית פינטזתי על מקומות אקזוטיים בעולם. ואז
הגענו, המשאית עצרה, הורידו את השק שלי. ושפכו אותו, לא הייתי
בשום מקום אקזוטי. שום אי מרוחק. שום מקום מדהים בעולם. רק עיר
לא בנויה. עירבבו אותי עם עוד אבנים ונוזל סמיך ואז שפכו אותי
לאיזו יציקה ואז כבר הבנתי - בטון, אני בתוך בניין. כאן כבר
התנפצו האשליות, הייתי חלק מבניין, אני בניין, שמשקיף לעיר
עמוסה ועצבנית. אני לא יזוז מכאן... כנראה...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אפשר לחשוב שהיה
להם רע בגטו,
אפילו חומה
הקמנו מסביב.




אדולף.


תרומה לבמה




בבמה מאז 6/4/02 3:05
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ג'ין גאיה

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה