"אני לא יודעת מה להגיד לך."
"ובכל זאת?...תנסי ממש חזק! תתמודדי עם הבפנוכו שלך כבר!"
"לא יכולה"
"לא רוצה, את מתכוונת"
"נכון, לא רוצה."
"אז איך את רוצה שאני אעזור לך אם את לא אומרת לי מה הבעיה?"
"אולי אני לא רוצה שתעזור לי. חשבת על זה לרגע?"
"נו, באמת, על מי את עובדת? שנינו יודעים שאת רוצה לספר לי
וסתם את משחקת במשחקים הרגילים שלך. תפסיקי לשחק אותה כבר
ותספרי לי מה הבעיה!"
"לא רוצה!!! למה אתה לא מאמין לי בפעם הראשונה שאני אומרת?? לא
רוצה לספר לך וזהו! אתה לא האדם שמתאים לי לספר לו את זה
כרגע... זה דבר שמספרים ל... בעצם, זה דבר שלא מספרים!! כלומר,
אני לא מספרת."
"ממתי את לא מספרת? את תמיד מספרת!! לא מסתירה רבע מחשבה שלך
על כל דבר בעולם!"
"זה מה שאתה חושב..."
"אה, באמת? אז תיכף תגידי שאני גם לא מכיר אותך."
"נכון."
"טוב נועה, אני לא מכיר אותך...העיקר כל דקה בחיים אנחנו מבלים
יחד."
"זה בכלל לא קשור! אתה יכול להיות עם אדם חיים שלמים ולחשוב
שאתה מכיר אותו הכי טוב בעולם ויום אחד הוא פשוט יקום וילך
לחפש חיים חדשים כי בעצם הוא לא יכול להיות לידך יותר."
"אז זה מה שאת מנסה להגיד? נמאס לך ממני ואת רוצה שלא נדבר
יותר?"
"אתה גורם לזה להישמע כדבר שאפשר לסדר בלי בעיה בכלל"
"אני לא יכול להחזיק אותך כאן בניגוד לרצונך"
"זה לא בניגוד לרצוני...בתור אחד שמכיר אותי אתה אמור כבר לדעת
שאני לא עושה דברים בניגוד לרצוני"
"כן... אז מה הבעיה בכל זאת?"
"נו, שוב אתה קורא לזה בעיה?!"
"אם זאת לא 'בעיה'? אז מה זה?? את מתנהגת נורא מוזר בזמן
האחרון ואין לי מושג למה!!"
"כנראה שאתה באמת לא מכיר אותי כזה טוב כמו שאתה חושב..."
"כנראה"
"אין לי מה להגיד על זה"
"את לא חייבת לדבר כל כך הרבה"
"תודה..."
"בבקשה. :)"
"מתלהב"
"סטלנית"
"טוב, מה עושים?"
"כרגיל...שוכבים במיטה עירומים וחושבים על השטן"