|
שזורים.
אחד בשני
כמו שתי שושנים
סבוכות בקוצים.
אנחנו שבורים.
המון רסיסים
נוגעים לא נוגעים
ורבו השנים.
בסוף מה ישאר
מהשדה הבוער?
הרי פחות או יותר
תמיד נישאר
שזורים.
בלילות סוערים
בקו השני
מזמן לא עונים.
שונים.
כבר לא מאמינים.
ורק מתחפרים
בלא הגיוני. |
|
|
להוא שכתב סלוגן
שאומר שכסף לא
צומח על העצים
אבל יש מתחת
למזרון,
אני מוכרחה
לתקן, כי כולם
כולם יודעים
שכסף נמצא מתחת
לבלטות!
מישהי שמדייקת. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.