כמו איש שיורה לעצמו ברגל
כדי לשכוח כאב אחר
ובעת המפגש
של הכדור ורגלו
נוכח לדעת שהוא עדיין סובל

כמו לקפוץ מבניין גבוה
כדי להבין טוב יותר את הקרקע
ובעת המפגש
של הגוף והקרקע
להווכח שהיא עדיין קרקע

כמו לקרוא שוב ושוב מודעת אבל
בתקווה שהמילים ישתנו
ובעת המפגש
של העין עם הדיו
להווכח שהוא עדיין מת

כמו כלב, במרדף אחר זנבו החמקמק
מבקש ממנו להשאר עמו מעט
ובעת המפגש
של מוחו עם ההגיון
נוכח לדעת שהוא עדיין זנב


כך מסרב האדם לנסות להבין
שהוא לא יכול להריח אויר
רק בגלל שהוא ממשיך לנשום
שהוא לא יכול להחזיר לעצמו את חוש הטעם
אם הוא ממשיך לשתות את אותו הרעל
שהוא לא יכול להחזיר את קולו, שאבד לו
אם הוא ממשיך לצרוח.


אך בזה אחר זה, מאבדים עצמם לדעת
יוצרים גדולים
כותבים מבריקים, משוררים רגישים
אנשים חכמים, גדולי עולם
אמנים מתוסכלים, מלחינים מוכשרים
מחברים מלאי חשיבות עצמית

שמריחים אויר
ששותים רעל
שצורחים בלא קול
ולבסוף מביטים ביצירותיהם
ונוכחים לדעת

שהם זרקו מטבע למזרקה
רק כדי לעמוד
ולהביט בו
ולהבין
שהוא לעולם לא יחזור

פשוט כי הוא מסרב לנסות להבין.