מאור דורני / הדרך למטה |
את תגידי שאני אשם
הזדמנות לנקות
במילים דוקרות
שיצרבו את בטני מבפנים
הבושה נזרקת בפנים
אוחזת בעורי וחודרת לבשרי
עיני בוהות באוויר
שנצבע לפתע בכעס מחריד
הוא מאיר בעוז מסביב
והאור צורב ומכאיב
אני מתחזק והכעס פוסק
אך כנפי נמסות
והחופש מתרסק
אין לי מה לעשות
מלבד ליפול
על מרבד של חול
אי שם בשממה
רחוק מהכל
אין כבר מה לחשוב על דרך חזרה
מיד תבוא הסערה
לשטוף אותי בחזרה
אני לא מפחד מכלום
מה כבר יקרה לי אם הכל כבר קרה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|