טיים אאוט. רגע אחד, אני לוקח אותו רק לעצמי. מצית לי סיגרייה
על החלון. בחוץ מנשבת רוח פרצים. אני רואה נייר עיתון עף
ומתפתל ברוח בינות לרקיע שחור זרוע כוכבים לאורנים הנעים
בפראות לרחשי הרוח הפראית. עשן הסיגריה נע לצד ימין. אני מביט
בו בתמיהה. הרוח משתוללת והעשן, כאילו לא חש בה - גם אני לא.
העשן נע לצד שמאל, אני מטה ראשי שמאלה. פסק זמן מהעולם, הכול
קופא.
כך אני יושב לי על החלון עם הסיגריה ומהרהר לבד על מה שעבר
עליי בזמן האחרון.
האם באמת סדריי העדיפויות שלי בחיים נראים כמו שהם צריכים
להראות?
ימים יעידו, אני חושב ולוקח שאיפה ארוכה. מוזרים הם חיינו בזמן
האחרון. הרבה דברים משתוללים להם בחוץ. הרבה רעש, בעירה ושכול
מהולים בשמחת חיים שלא נמוגה עוד מהעולם, אבל עכשיו כל זה לא
משנה. אני בפסק זמן, פסק זמן מהעולם. אני לא שומע כלום מלבד
הדופק שלי. אפילו הרוח המכה נשמעת רחוקה ממני אלף שנות אור.
העשן ממשיך לעלות לאיטו, פעם לצד ימין ופעם לצד שמאל והעולם
סובב לו סביבי.