New Stage - Go To Main Page


איך בכלל הגעתי לכאן, לשפיץ של אררט?
תקוע על ההר, מתבונן למטה. מקלל את הרגע שהתחלתי עם זה.
מתחתיי כל בעלי-החיים. זוגות זוגות מסתערים על האדמה הטרייה,
מרטשים אותה לחלקות, תופסים בעלות.
כפויי טובה שכמותם.

שבועות על גבי שבועות הם חיו בתיבה שבניתי. שבועות על גבי
שבועות הם אכלו מכף ידי את המזון שחסכתי ממשפחתי. שבועות על
גבי שבועות בזבזתי בניסיון להשליט סדר בבלגן, לפייס בין החמור
לגמל, לנגב לפיל את התחת שלא ילכלך את התא.

עכשיו כל זה נגמר.

ברגע שהיונה חזרה לכאן עם עלה של זית, כל הפרזיטים ברחו מהתיבה
כמו ילדים שיוצאים לחופש הגדול. בלי להגיד שלום. בלי להגיד
תודה. בלי להגיד במינימום "נוח, שיחקת אותה. אנחנו חייבים לך
את חיינו".

מי אמר שלבעלי-חיים יש צער?



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 23/1/01 19:35
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שי ספיר

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה