הצלחת, ניצחת, מודה.
כשמנסים כל כך , כנראה שבסוף מצליחים.
לא יודעת איך עשית את זה.
לא יודעת מתי בדיוק נתתי לך להכנס.
לא יודעת איך בדיוק איבדתי
את הדבר שהיה לי הכי חשוב בעולם.

לא יודעת באיזו נקודה בדיוק שכחתי,
שכחתי מה הבטחתי לעצמי.
לא מצליחה להבין למה עשיתי את זה לעצמי.
ואיך בדיוק לקחת בעלות על החיים שלי.

רק לראות אותך יושב שם,
מחייך, צוחק, כל העולם קטן.
רק לראות את כל הכח שאפילו אתה לא רואה,
לא מבחין גם אם תסתכל מקרוב.
רק לדעת שאתה שם. מחייה ומרסק אותי.
מחייה כי יש לי חלק בזה,
מרסק כי אין לי שום חלק מזה...

ועכשיו מה תעשה עם זה?
ועכשיו איך תמשיך?
לא מרגישה צורך לתת לך לדעת
מה עשית, איך באת, איך נגעת,
איך אתה, כן אתה, עשית את מה שלא רציתי.
לא מרגישה צורך לתת לך את הכח הזה
כי לא מאמינה שתדע מה לעשות עם כל זה.

לא יכולה אפילו לקצור את הפירות
לא אוכל לדעת מה טעמם..

אוכל רק לדמיין במוחי כמה נפלא זה יכול היה להיות.
אוכל רק לדמיין איך זה להיות יחד.
אוכל רק לדמיין מה יכול היה להיות ואיך יכולנו לגדול,
אוכל רק לדמיין איך זה לתת לך לגעת.

מערכת יחסים קדושה: כל אחד הסתכל פנימה,
ולא ראה כל חסר. מכיוון שקיבל את השלמתו.
הוא מבקש להאצילה על ידי התחברות
עם אחר - שלם כמותו..

לא מתיימרת להיות שלמה.
לא יודעת מה זה להיות שלמה.
תמיד חיפשתי וכנראה גם אמשיך,
לחפש את החתיכה המשלימה שלי.
תמיד חיפשתי וכנראה גם אמשיך,
לחפש את זה שיצית בי את הניצוץ,
שיאיר ולו מעט את האור.


השמיים בוכים, ושוב מתוך אנוכיות מלאה אומר
הם בוכים בשבילי.
הם כואבים את כאבי.
הם דומעים את דמעותיי
שאני לא יכולה לדמוע.
הרעמים רועשים את צרחותיי
הברקים מאירים את התנגשות שני ליבותיי.
הלב הימני והלב השמאלי.
הרגשי והשכלי.